לאחר המלחמה נשארנו ממערב לתעלה, באזור “החיץ החקלאי”, עד דצמבר 1973 ואז עברנו את התעלה וישבנו בטאסה עד פברואר 1974. בטאסה נהלנו חיי שגרה של מילואימניקים. מאחורי השגרה הזאת מסתתרים רגשות ומחשבות של לוחמים שהשאירו מאחוריהם חווית לחימה קשה שבה אבדו 18 מחבריהם. את הצלומים האלו שכחתי אחרי המלחמה בבוידם אצל הורי, מצאתי אותם וסרקתי לפני כשנתיים...