יוני, 2014
אחרי 40 שנה – “טנק הצוערים” חוזר הביתה
4 בוגרי הפנימייה הצבאית בחיפה נפלו כצוות בחווה הסינית. כשנמצא הטנק שלהם, הוא הפך לאנדרטה ללא גישה, עד שהגיע דור חדש לפנימייה. סיפור על קשר בין-דורי, הנצחה ייחודית ומבצע הנדסי יוצא דופן...
כנס גדוד 9 – ארבעים שנה למלחמה
עצרת לוחמי גדוד 9 ומשפחות הלוחמים לציון 40 שנה למלחמת יום הכיפורים. יד לשיריון, לטרון, 20.10.2013....
סיפורם של שני חוקרי שב”כ בסיני, ערב מלחמת יום הכיפורים
בשעות אחר-הצהריים של ה-5 באוקטובר 1973, ערב פרוץ המלחמה, לכדו כוחות צה"ל בסיני שני בדואים. אלה חצו בלילה את התעלה בסירה וחדרו לשטח הישראלי כשברשותם שני מכשירי קשר. השניים הועברו לידיו של שלה, חוקר שב"כ, לצורך חקירה. הם סיפרו כי הוטל עליהם לחדור לסיני, לצפות ולדווח באלחוט על על תנועת כוחות צה"ל באזור. הם חזרו וציינו כי אין להם ספק שהמלחמה תפרוץ למחרת בשעה 1400...
סיפורו של עמנואל סקל – יום הכיפורים ההוא
אלוף (מיל') עמנואל סקל, מג"ד 52 במלחמת יום-הכיפורים, מספר על היממה הראשונה של המלחמה. מתוך תוכנית הטלוויזיה "יום הכיפורים ההוא" - הטלויזיה החינוכית - אוקטובר 2013...
לא קראו את המפה
האם מפה אחת שלא נלקחה ברצינות עשויה הייתה לשנות את פני מלחמת יום הכיפורים? סיפורו של רס”ן (מיל’) יקותיאל (קותי) יוסף, קצין פיענוח במפקדת אוגדה 143 פורסם בבטאון מבט מל”מ – גיליון 67 – נובמבר 2013 ...
מצגת ציור בשדות
ציור השדה עם דיוקנו של אלוף (מיל') אמנון רשף – מפקד חטיבת שריון 14 במלחמת יום הכיפורים הינו אות הוקרה ללחימת הגבורה של לוחמי החטיבה וכלל לוחמי צה"ל, במלאת 40 שנה למלחמה. הציור בוצע בשדה חיטה של קיבוץ עין חרוד איחוד למרגלות הר הגלבוע ושותפים בו חברי גידולי-שדה של עין חרוד איחוד בראשותו של איתן אביבי. הציור פרוש על שטח באורך של 300 מטרים על רוחב של 250 מטרים (75 דונמים). נזרעו 4 זנים שונים של חיטה שכל זן מקנה גוון צבע שונה....
תמו ימי התום – תערוכתו של סידור כהן
בתערוכה "תמו ימי התום", מוציא סידור כהן לראשונה החוצה, דרך העבודות, חוויות ותובנות שהתהוו בתוכו עם חלוף הזמן, בקשר לנושאים אלו. העבודות מכסות נושאים מגוונים שבהם נתקל, כמו נושא השבויים, הנעדרים, טקסי ההנצחה, שכול, אחריות המפקד, תופעת הלם קרב, הקרבה, אחוות לוחמים, משברים בעקבות המלחמה ועוד...
רעות בימי המערכה 1973
אני מאמין בכל ליבי שהערך של רעות (לא חברות, אלא במונחי אחוות הלוחמים) הוא ערך ראשון בין ערכים שווים. הרעות אינה נמוגה עם שוך הקרב האחרון, היא מלווה את הלוחמים שנים רבות כלפי הנופלים והשורדים כאחד...
זיגי כאן כספית, עבור
גם אצלי מצטבר לחץ נפשי והמפגש עם ההרוגים והפצועים רק העצים אותו, ולכן סיגלתי לעצמי שיטה איך אני מתגבר על הלחץ הזה. הנחתי על פני סמוך לאפי מסיכה וירטואלית שניתקה את מה שקורה בי בתוכי מהנעשה בחוץ. הפחדים, הלחץ, ההתרגשות נעצרו בתוכי והמסכה לא אפשרה להם לזלוג החוצה. כלפי חוץ נראיתי אמיץ, נחוש וקשוח, גם כלפי חייליי וגם כלפי מפקדיי וכול מה שקרה בפנים לא השפיע על החוץ. וכך המשכתי עד לסוף המלחמה...