ביום ב’, 15.10.2012, התקיים הכנס השנתי של גדוד 79 לציון זכר 120 חלליו ב”יד לשריון בלטרון”. במסגרת הכנס הושק ספרו של אילן כפיר “החווה הסינית” – קרב השריון הגדול בסיני שהכריע את מלחמת יום כיפור”.
הכנס נחלק לשניים:
בחלק הראשון הועלו זכרם של 120 חללי הגדוד. יפתח יעקב הקריא את שמות כל החללים בליווי מצגת לזכרם.
בחלק השני התקיים דיון, על רקע השקת הספר “החווה הסינית”, בו נטלו חלק מפקדים רבים מהחטיבה ומקרב האורחים.
אלוף (מיל’) אמנון רשף – מפקד החטיבה במלחמת יום הכיפורים,  פתח את הכנס. אחריו היה בין הדוברים גם אלוף (מיל’) יעקב (ג’קי) אבן – סגן מפקד אוגדה 143 במלחמת יום הכיפורים.

כנס גדוד 79 והשקת הספר “החווה הסינית” – אלוף (מיל’) אמנון רשף

אלופי צה”ל בסדיר: גרשון הכהן ונעם תיבון
אלופי צה”ל במילואים: דני מט, ג’קי אבן, עמנואל סקל ומשה סוקניק
בני המשפחות השכולות
רעי לוחמי חטיבה 14
אורחות ואורחים יקרים,

התכנסנו היום לציון שני אירועים – המפגש השנתי של גדוד 79 לציון שלושים ותשע שנים למלחמת יום הכיפורים והשקת הספר – “החווה הסינית”.

מדי שנה נערך הכנס של גדוד 79 שבמהלכו לוחמי הגדוד מתייחדים עם זכר 120 חלליו שנפלו במהלך מלחמת יום הכיפורים.

סיפורו של גדוד 79 הינו סיפורה של חטיבה 14 וסיפורה של מדינת ישראל – סיפור מופלא של לחימה, הישרדות, תקומה וניצחון.

ביום הכיפורים – ה-6 באוקטובר 1973, בשעות אחר הצהריים, הוכפף לחטיבה 14 גדוד טנקים 79, בפיקודו של מוני ניצני ז”ל, שהשתייך במקור לחטיבה האחות – חטיבה 401 וזאת בתמורה לגדוד 52, בפיקודו של עמנואל סקל, שייבדל לחיים ארוכים ונמצא עמנו כאן, שלחם בגזרה הדרומית והועבר תחת פיקוד חטיבה 401.

גדוד 79, שכלל שתי פלוגות טנקים – פלוגה ו’, בפיקודו של זאב פרל ופלוגה ח’, בפיקודו של עמוס וינטרוב, השתלב מיידית בלחימת החטיבה לבלימת הכוחות המצריים הצולחים. מאוחר יותר תוגבר הגדוד בפלוגת טנקים נוספת ז’, בפיקודו של אברהם שמיר שהיוותה אוסף של אנשי צוות מבית הספר לשריון שלחמה עם הסמג”ד יעקב יעבץ.

בלילה תוגברה החטיבה בגדוד טנקים 196, בפיקודו של עמרם מצנע, שהתבסס על אנשי צוות מבית הספר לשריון.
הגדודים לחמו מלחמה של מעטים מול רבים ועצרו את שטף הלחימה של הכוחות המצריים העדיפים עלינו עשרות מונים. זו אינה פראזה לומר שבגופם וברוחם בלמו לוחמי החטיבה את הצבא המצרי.

פלוגת חרמ”ש י’ של גדוד 79 הופנתה לגזרה הצפונית של התעלה, שם לחמה ואיבדה בקרבות 15 לוחמים.

אבידות החטיבה היו כבדות וכעבור יממה נפלו בשורות החטיבה 82 חללים ובחטיבה נותרנו עם 14 טנקים לוחמים בלבד.

הפיקוד של גדוד 79 נפגע. מ”פ ח’ – עמוס וינטרוב נהרג. מ”פ ו’ – זאב פרל נפצע ונחלץ. הסמג”ד – יעקב יעבץ נפצע ולאחר מכן נפטר. מ”פ ז’ – אברהם שמיר נפצע וב-7.10, בשעה 14:10, נפצע קשה מפקד הגדוד – מוני ניצני. שאריות הגדוד חברו לגדודים 184 ו-196.

ב-9 באוקטובר, לאחר המבצע לחילוץ לוחמי מעוז “פורקן”, קלטתי שגדוד 79 ‘איננו על המפה’ – איננו בסדר הכוחות הצה”לי. פניתי למצנע ואמרתי לו כי לא שירתתי אף פעם בגדוד 79 ולא היה לי כל קשר עם גדוד זה. מאידך גיסא, הוא שירת בגדוד, כולל במלחמת ששת הימים עת שירת כקמב”ץ ומפקד הגדוד אהוד אלעד נהרג לידו בצריח הטנק. טענתי בפניו שגדוד 196 היה גדוד חרום שאף אחד לא שמע עליו ואילו גדוד 79 היה גדוד סדיר עם מורשת לחימה מפוארת ולא ייתכן שגדוד זה ייכחד ויעלם. הצעתי לו שנקרא לגדודו, בו התקבצו לוחמים של גדוד 79 – גדוד 79. מצנע נאות להצעתי. כינסתי את מטה החטיבה והודעתי: “השעה 11:55. החל משעה 12:00 הגדוד ייקרא גדוד 79!” וכך היה.

גדוד 79 המשיך להלחם בשורות החטיבה ונטל חלק מרכזי בקרבות, כולל בקרב השריון ב-14 בחודש, במבצע “אבירי לב”, באבטחת ‘מסדרון הצליחה’ ובקרבות מעברה המערבי של תעלת סואץ ורשם הישגים מרשימים בדפי ההיסטוריה.
צוות בהנהגתו של רמי מתן משמר בדרך נאותה ומכובדת את הקשר עם המשפחות השכולות ואת המורשת המפוארת של הגדוד ועל כך אתם ראויים להערכה רבה ולמילה טובה!

ספרו של העיתונאי, הסופר ולוחם הצנחנים אילן כפיר “החווה הסינית” הינו ספר המתאר את הקרב הקשה והאכזרי ביותר בתולדות צה”ל. האלוף ישראל טל הגדיר את הקרב של חטיבה 14 כקרב הטנקים האכזרי ביותר בהיסטוריה. ואומנם כך. לחימת הטנקים הייתה בטווחים אפסיים. אולם, מן הראוי לזכור ולציין כי בקרבות הללו נטלו חלק גם לוחמים רבים נוספים – לוחמי סיור, חרמ”ש וצנחנים. אנשי רפואה, חימוש, תחזוקה ותותחנים. אני מבקש לציין כי בלחימת חטיבה 14 ב”חווה הסינית” השתתפו בנוסף לגדודי הטנקים 79, 184, 407 וגדוד סיור 87, 3 גדודים של צנחנים וחי”ר מעולה 424, כוח “שמוליק” גדוד סיור ונ”ט 582 וכוח “זמיר”. גדודים ויחידות אלה הינם חלק בלתי נפרד מחטיבתנו.

ספרו של אילן מתאר באופן חי את הלחימה. זהו רצף של סיפורים אישיים ויחידתיים המתכנס לכדי סיפור שלם. כל סיפור וסיפור יכול להתפתח לספר בפני עצמו ומטבע הדברים המחבר נאלץ לתחמו. אל לנו להיתפס בקטנות באשר לעובדה זו או אחרת. יש לראות את התמונה הכוללת של הקרב ההרואי בו נקבע גורל המערכה בחזית המצרית.

בימים הבאים שלאחר ליל האימים, לחמו כוחות נוספים מהאוגדה ומאוגדה 162 במרחב “החווה הסינית”. אולם אין ספק שהקרב העיקרי והמשמעותי ביותר היה הקרב של חטיבה 14 שאיפשר את הצליחה של חטיבה 247, בפיקודו של דני מט (הנמצא עימנו כאן באולם) ואת צליחת הטנקים של חטיבה 421 והדבר מוצא את ביטויו בצורה נחרצת בספרו של כפיר.

מלחמת יום הכיפורים נצרבה בתודעה הישראלית כמלחמה של מחדל. אומנם, היו מחדלים וטעויות, אך המלחמה שהתחילה במצב נוראי של כמעט תבוסה הסתיימה בניצחון צבאי אדיר שבו צה”ל הגיע עד 101 ק”מ מקהיר ובטווח תותחים מדמשק. אינני מכיר צבא בעולם שהצליח להתעשת בצורה מופלאה כזו תוך 10 ימי לחימה ולהטות את התוצאה באופן כה קיצוני.

מהפך זה היה פועל יוצא של רמתם המקצועית הגבוהה של לוחמינו, רוח הלחימה האיתנה שפעמה בקרבנו, בנכונות להקרבה אישית ובגבורתם העילאית של הלוחמים.

נזכור לעד את זכר חברינו הנופלים שנותרו צעירים בלב שדה הקרב.

דברים של האלוף (מיל’) יעקב ג’קי אבן

ברוכים הבאים לכנס חשוב זה – השקת ספרו של אילן כפיר: “החווה הסינית – קרב השריון הגדול בסיני שהכריע את מלחמת יום הכפורים”.

אנחנו נמצאים פה אחרי הפאנל, שמענו את הדוברים ונתבקשתי גם אני להתייחס לנושא, בעיקר מנקודת הראות של מקומה של חט’ 14 בקרב גורלי זה.

לפני שאומר את דברי על חט’ 14 מפקדה אמנון רשף ולוחמיו – אני רוצה לציין שלוש נקודות:

הראשונה: שכנס זה בוצע ע”י רמי מתן – עמותת גדוד 79 – מלחמת יום הכפורים, ובהזדמנות זו אני חושב שמגיעה לאמנון רשף תודה על תפיסתו הערכית בהנצחת גדוד 79 לאחת פציעתו של מוני ניצני ז”ל – לוחם אגדי בפני עצמו והקמת גדוד 79 מחדש ע”י מצנע.
גדוד 79 הוא גדוד של לוחמים, מפקדים וחיילים שנלחמו במלחמות ישראל מאז ששת הימים בכל המערכות, הן בחזית הצפון והן בחזית הדרום ויש להם זכויות היסטוריות רבות וכמובן נלחמו באוגדה 143 – אוגדת הפטונים – אוגדת הצליחה.

ספור קטן מ-1965, בביקורים הרבים שהיו בגדוד ה-79 ההסטורי ביקר גם ראש אג”ם האלוף עזר ויצמן עם האלוף ישראל טל, שגדוד זה היה “הבייבי” שלו ואני הייתי מפקדו.
עזר ראה מפת מאה אלף משתרעת על טווח של 300 ק”מ בחדרי – חדר המג”ד במחנה נתן והביע תמיהה, האם הוא נמצא אצל מפקד גדוד טנקים או אצל מפקד כנף בטייסת.
מה הם ה-300 ק”מ וחציית תעלת סואץ? שאל עזר.
זוהי מטרת האימונים של גדוד 79 – עניתי לו, לחימה ארוכת טווח, צליחת התעלה ונצחון על הצבא המצרי.
בגדוד 79 לימדנו להלחם וטבעתי את המושג – “המנהיגות הקרבית” וההמשך ידוע.

הנקודה השניה:  התייחסות בקצרה לספר החשוב שלפנינו – “החווה הסינית” של אילן כפיר.
לוחמי ומפקדי אוגדת הצליחה פרסמו מספר ספרים חשובים על קרבות המחלקות הפלוגות, הגדודים, החטיבות והאוגדה ביניהם הספר “סופה” של עופר דרורי, הספר – “נשארנו שם”, של ברטי אוחיון, ספרו של יאיר ליטביץ  “צ-817831″, הספר “בנקודת הכובד” ספרי וספרו של שמחה מעוז והספר של עמירם אזוב –”צליחה”.
כל הכותבים, למעט עמירם אזוב הם אנשי גדוד 79 לדורותיהם.
ספרים אלה עוסקים בהנצחה, בתיעוד הסטורי, בתפיסה דוקטורינרית של מלחמת יוה”כ.
ייחודם בכך שהם משלימים זה את זה ועוסקים בנקודות הדגשה שונות כשריונאים.
ומכאן ייחודו של ספרו של הצנחן אילן כפיר. ספרו הוא מורשת לא בגלל התיעוד ההסטורי ולא בגלל תאורי המלחמה. זהו ספר המתעד את גבורתה וגדולתה של החברה הישראלית שנלחמה 300 ק”מ מביתה בקרב אכזרי במסגרת אוגדה 143 – ולא רק קרב שחיוב נצחון בכל מחיר. קרב אמיתי של מעטים מול רבים, קרב של חטיבה עם מורל גבוה לא מובסת הנלחמת מסביב לשעון בקרבות לילה ויום קשים ביותר, קרב של מנהיגות קרבית עליונה של מח”ט ופקודיו.
ספר זה הוא בבחינת צל”ש חטיבתי שצריך להכנס ככזה לתודעה הציבורית.
אילן כפיר – כל הכבוד לך.

הנקודה השלישית: חט’ 14 בקרב הצליחה – באוגדה 143 תחת פיקודו של אריק שרון מפקדנו. גם על זה נכתב בהרחבה בספרו של חברי שמחה מעוז וספרי – “בנקודת הכובד”.

ומכאן בקצרה מספר דברים.

קרב הצליחה החל כאשר פקודת המבצע של “אבירי לב” קרסה בטרם יבשו הצ’ינוגרפים על הפוליטילן של המפות.
הסד”כ של אוגדה 143 חט’ 247 צנחנים של דני מט, לא הגיע עדיין. אמצעי הצליחה – שהיו אמורים להגיע על צירים מפונים באחריות הפקוד והמטכ”ל לא הגיעו גם הם (ועל זה כבר נכתב).
החלטתו של מפקד האוגדה אריק שרון לבצע את מבצע הצליחה תחת נתונים גבוליים היתה גורלית.

הבטחון שחט’ 14 המוגברת בפקודו של אמנון רשף שתפרוץ ותבטיח את מרחב ראש הגשר היה גורם חשוב בהחלטתו.

ייחודו של קרב זה שהגורל זימן את צוות הפקוד המצוין מפקדים ולוחמים בעלי נסיון  קרבי ממלחמת ששת הימים וההתשה. רובם מוזכרים בספרו של אילן כפיר.

מבלי לתאר את מהלכי הקרב האוגדתי של הצליחה אני רוצה להדגיש את העובדה שההפתעה האמיתית בקרב זה היתה העדר מודיעין בזמן אמת ומכאן עמדה בפני מח”ט 14 הברירה היחידה: להתמודד לבד עם משימה מורכבת, מפתיעה ואכזרית מלווה באבדות כבדות בכל שלבי הקרב, ולנצח בכל מחיר כדי שאוגדה 143 תצלח ויתבצע ראש גשר ע”י חטיבת הצנחנים 247 וח’ השריון 421 והקמת מתחם הגשרים בחצר.

נצחונה של חט’ 14 – למרות שלא בצעה את כל משימותיה בליל ה- 15-16 לאוקטובר הטעתה בקרב זה את ארמיה 2, רתקה את הצבא המצרי, המשיכה להלחם עד להפסקת האש, כבשה את “אמיר” ב”חווה הסינית” ולאחר מכן צלחה את התעלה על גשר הגלילים, כבשה את “אורחה” בצדה מערבי ובזה השלימה את משימתה באבטחת ראש הגשר מבצע הצליחה. מבצע זה תרם גם הוא למתחם הגשרים – “חצר המוות” שהיה מכפיל הכוח העיקרי שאפשר את צליחת כוחות פיקוד הדרום – אוגדת 143, 162, 252 לנצחון הצבאי הגדול ביותר של צה”ל.

המנהיגות הקרבית בקרב הצליחה של אמנון ירדה עד לדרגים הנמוכים ביותר שאתם הוא אישית השתתף בקרב.

כל זאת מפורט בספרים שהזכרתי. זהו יחודה של חט’ 14 ומפקדה כפי שספרו של אילן כפיר – “החווה הסינית” מתאר אותה ומעבר לכל  מנציח את לוחמיה הגבורים שנפלו בקרב.