על דו”ח מבצע הצליחה

מספר מילים על המקור של דו”ח הצליחה המלא מ-1974.
במסגרת קרב הצליחה, הטיל עלי מפקד האוגדה, אריק שרון, את המשימה להקים את מתחם ראש הגשר שמטרתו היתה העברת כוחות פיקוד דרום למערב התעלה לשם הכרעת הצבא המצרי על אדמת מצרים. דו”ח מבצע הצליחה שעיקריו נכתבו ע”י אל”מ שמחה מעוז, עוזרי במלחמה נעשה בתנאי אי ודאות מוחלטת של ביצועו.

תנאי המבצע היו בניגוד לכל התחזיות תחת אש נוראית עם ספקות לאפשרות ביצוע הצליחה. החלטתי לבצע את הצליחה בתנאים אלה – פירושה: ביצוע בכל מחיר ובידיעה בזמן אמיתי שאם כוחות צה”ל לא יצלחו – הרי תוצאות המלחמה יהיו כישלון. לכן מצאתי לנכון לתעד את המצב הקשה בשטח לצרכי דיווח. לימים ב-1974 נכתב הדו”ח המלא ע”י שמחה מעוז והופץ לגורמי הצבא הרלוונטיים.

מתחם ראש-הגשר

ביצוע משימת הצליחה

ראש הגשר של תעלת סואץ נכבש, הוקם, אורגן והופעל על ידי אוגדה 143 במלחמת יום הכיפורים  מ-16 באוקטובר ועד פינוי כוחות צה”ל מאיזור התעלה כחצי שנה לאחר מכן. ראש הגשר היווה תופעה מבצעית ייחודית, שלא היה כדוגמתה מאז הוקם צה”ל. ראש גשר זה, שקם ופעל לפני כארבעים שנה, הוא עדיין הניסיון הבלעדי שיש לצה”ל בכל הקשור להקמתו, ארגונו והפעלתו של גוף מעין זה.

בניגוד למיתוס, בסיס ראש הגשר עצמו בגדה המערבית של התעלה לא נכבש בקרבות הבקעה עקובים מדם. בסיס ראש הגשר נתפס, ללא שפך דם, בליל 16-15 באוקטובר, במהלך נועז של חטיבת צנחני המילואים 247 – תוך התרחשותם, ולמעשה בחיפויים של קרבות אכזריים וממושכים שניהלה חטיבה 14 נגד ארמייה 2 המצרית מדרום וממערב למתחמי “אמיר” (“החווה הסינית”) ו”מיסורי”.

לעומת זאת, בניית הגשרים על התעלה, שהחלה ב-17 לאוקטובר, נעשתה תחת אש ארטילרית רצופה, מבוקרת ואינטנסיבית במידה שלא היתה כדוגמתה בכל תולדות צה”ל, ונמשכה באותה התמדה ובאותה עוצמה עד להפסקת האש, כשבוע לאחר מכן. אש זו שהונחתה הן על כוחות ההנדסה וכוחות אחרים בחלקו המזרחי של ראש הגשר, והן על כוחות הצנחנים שבחלקו המערבי של ראש הגשר, גבתה מלוחמי האוגדה ומפקדיה מחיר דמים שלא ישוער, בהרוגים ופצועים.
למרות אש תופת זאת, פעלו כל הלוחמים בראש הגשר, חיילים ומפקדים, חשופים לאש באומץ לב ותוך הקרבה מירביים – ובכך קבעו שראש הגשר יהווה את הגורם החיוני והחשוב ביותר בהכרעת הצבא המצרי ע”י אוגדות השריון 143, 162, ו-252.
תוך כדי המבצע והעברת כוחות צה”ל מערבה, נהרגו שלושת מפקדי ההנדסה שהיו בעלי תפקידים בכירים בהקמת הגשרים. החלטתי להנציח את שמם ביום נפילתם בקרב וכך קראתי לשלושת הגשרים על שמם.
הגשר הראשון: “גשר היוניפלוט” שנקרא “גשר ברוך” ע”ש קצין ההנדסה האוגדתי סא”ל ברוך דליאון ז”ל  שנהרג במתחם  הגשרים ב-18 לאוקטובר בעת ביצוע תפקידו בהעברת כוחות צה”ל ביום זה.
הגשר השני: “גשר הגלילים” הצפוני בק”מ 155 ניקרא ע”ש סא”ל טנא אהרון (ג’וני) ז”ל שנהרג ב-18 לאוקטובר ע”י קומנדו מצרי בעת ניווט הגשר לכיוון התעלה.
הגשר השלישי: “גשר הצנע” נקרא ע”ש רס”ן יהודה חודדה ז”ל, מפקד  הגשר, שנהרג במתחם הגשרים בליל ה-22 לאוקטובר. היה זה ליל הפגזה נוראית טרם כניסת הפסקת האש הראשונה.

הלקח העיקרי של הניצחון במלחמה זו היה – כשירותו המקצועית של כל חייל, טנקיסט, צנחנים, הנדסאים, תותחנים, חיילי החימוש, האספקה והרפואה. הם היו כולם מאומנים, מנוסי קרבות ובעלי מוטיבציה ערכית כשכל אחד מהם ידע שלמלחמה זו יש רק אלטרנטיבה אחת  –  ניצחון!  והם הגורם הראשי להשגת הניצחון הזה.

הגורם החשוב השני הוא הפיקוד הקרבי בכל הרמות בשדה הקרב עצמו, מאלוף ועד מט”ק וממ”כ.  במלחמת יוה”כ, יותר מכל מלחמה בעבר, הובהר כי אין תחליף להימצאותו של המפקד בחזית, קרוב לחייליו בין אם מדובר במ”פ, מג”ד, מח”ט, מפקד אוגדה או מפקד חזית. קבלת האחריות על הקרב ותוצאותיו היא רק בפיקוד הקידמי בשטח. זהו הפיקוד הקרבי והמנהיגות בשטח.

בשנת ה-40 למלחמה, בתעודת הערכה שקבלתי כסגן מפקד אוגדה 143 – היו לי שותפים רבים.  התעודה היא ביטוי לדברי הקודמים ביחס לתפקיד הלוחמים והמפקדים בקרב מעמדת הפיקוד הקדמית.

ופעם נוספת אני רוצה להדגיש את השותפות והאמון ההדדי ואחוות הלוחמים שהיתה במלחמת יוה”כ בכלל ובמבצע הצליחה בפרט. זוהי דוגמא ומופת לחינוך הדורות הבאים.

במלחמה זו נפלו באוגדה 143 כ-500 לוחמים, מהם למעלה מ-100 במתחם ראש הגשר וכ-1,500 פצועים.
יהי זכרם ברוך!

אלוף (מיל’) יעקב (ג’קי) אבן
סגן מפקד אוגדה 143 במלחמת יום הכיפורים


 

תעודת-הערכה-אלוף-יעקב-גקי-אבן-25.11.13

להורדת הקובץ או לצפייה במסך מלא - לחצו כאן