רקע

גדוד סיור 87 – גדוד סיור משוריין של אוגדת המילואים 143 – הוקם בחודש מאי 1973. מפקד האוגדה היה אז האלוף שמואל גונן (גורודיש). בגדוד זה היה שילוב אינטגרלי של שני מרכיבים – מרכיב שריון כבד – טנקי פטון חדישים , ומרכיב סיור – נגמ”שים וג’יפים. בכל אחת משלוש הפלוגות המשוריינות היו 2 מחלקות טנקים ו-2 מחלקות נגמ”שי סיור – וכן טנק מ”פ, נגמ”ש סמ”פ ונגמ”ש ש”כ (עליו היו החוליה הטכנית והחובש הפלוגתי) – 7 טנקים ו- 8 נגמ”שים בפלוגה. בפלוגת המפקדה היו כל הגורמים אשר היו אמורים להתלוות לכוחות המסתערים (מחלקת רפואה, מחלקת חימוש וכו’) מנוידים על גבי נגמ”שים. פלוגת הג’יפים היוותה כוח סיור קל נפרד. החפ”ק כלל מחלקת טנקים נוספת, כך שבסך הכל היו בגדוד 24 טנקים ו-36 נגמ”שים.לגדוד היה מבנה ייחודי גם מבחינת כוח אדם. המג”ד והמ”פים היו קציני טנקים, ואילו סגניהם היו קציני סיור. בכל פלוגה משוריינת היה קמב”צ פלוגתי (בעמדת טען/קשר בטנק ה-מ”פ) ובמחלקות היו סמ”מים.בגדוד הוצבו קצינים וחיילים מ-”מיטב הנוער” – כאלה ששירתו בעבר ביחידות שריון סדירות, יוצאי יחידות חי”ר מעולה, סיירות וכו’. מפקד הגדוד היה סא”ל בן-ציון (בנצי)כרמלי ז”ל, קצין סיור ושריון ותיק, ומפקדי הפלוגות היו רפי מצפון ז”ל, רפי בר-לב ז”ל, יגאל אבירי וישראל זוהר (ג’יפים). פלוגת הג’יפים התבססה כמעט בשלמותה על פלוגת הסיור ההיסטורית של חטיבה 8 – פלס”ר 87 – משם נלקח המספר שניתן למסגרת הגדודית כולה.

הגדוד עבר אימון מלא וממושך במתקן צאלים – אז מתקן אמון חטיבתי 500 – וביצע בסופו של האמון תרגיל גדודי מלא – שנמשך 36 שעות.

בחודש אוגוסט 1973 השתתף הגדוד במתכונת שלדית/ייצוגית בתרגיל אוגדתי של אוגדה 143 – תרגיל “חולות נודדים”. זמן קצר לפני כן מונה האלוף אריאל (אריק) שרון למפקד האוגדה.

גיוס חירום ביום הכיפורים

ביום הכיפורים, 6 באוקטובר 1973, הוזעק המטה וסגל הפיקוד של הגדוד בשעות לפני הצהריים, ובמשך היום גויס הגוף העיקרי של הגדוד יחד עם האוגדה כולה. התארגנות הגדוד בימ”ח סבלה מתקלות רבות. הטנקים היו חדשים עד כדי כך שברבים מהם לא הושלם הדיגום הצה”לי מבחינת מתקונים חיצוניים. היה מחסור בזיווד, בתחמושת, במקלעים, במכשירי קשר וכו’. למרות כל זה, לקראת בוקר התחיל הגדוד בתנועה על גבי שרשראות לכיוון סיני.

הגעה אל חזית הלחימה

ב7 באוקטובר, בשעה 14:00 לערך, הגיעו הכוחות הראשונים של הגדוד לקו בגזרת חטיבה 14 – החטיבה הסדירה שעד אז עמדה לבדה מול המתקפה המצרית בגזרה המרכזית של קו התעלה. כלים מהגדוד תפסו עמדות לבלימת המצרים במתחמי “מכשיר” ו”חמדיה”. בלילה שבין 7 ו- 8 באוקטובר התכנס הגדוד בחניון לילה באזור “יוקון” מדרום-מערב ל”טסה” בציר “עכביש” – הכביש המוביל מ”טסה” אל הקצה הצפוני של “האגם המר הגדול”. בלילה התקיימה באוגדה קבוצת תכנון למבצע חילוץ חיילי המעוזים בגזרה על ידי גדוד הסיור מתוגבר בצנחנים. פעולה זו בוטלה באותו לילה.

בלימה ב- 8 באוקטובר – נפילת המג”ד

ב- 8 באוקטובר בשעה 05:00, התפרס הגדוד ברכס הגבעות החוליות “חמדיה”-”כישוף”, במקביל לחטיבה 600 – אחת מחטיבות הטנקים של אוגדה 143, בפיקודו של אל”מ טוביה רביב. על שני הכוחות פיקד סגן מפקד אוגדה 143, אל”מ יעקב (ג’קי) אבן. בשעה 10:45 קיבל מפקד אוגדה 143, אלוף (מיל’) אריאל (אריק) שרון, מאלוף פיקוד דרום, אלוף שמואל גונן, פקודה להניע את כל האוגדה דרומה, אל עבר ארמיה 3 המצרית. בעקבות לחצים מצדו של סגן מפקד האוגדה, אשר חשש מכוונות המצרים להתקדם ולתפוס את רכס הגבעות “מכשיר”-”חמדיה”-”כישוף”, ששלט על אזור דוור-סואר (אזור בו אמורה הייתה להתבצע צליחה עתידית), הורה מפקד האוגדה לגדוד סיור 87 להישאר במקומו ולהחזיק ברכס “חמדיה”-”כישוף” ולאבטח את הגזרה.

בעמדו לבדו מול כוח מצרי גדול אשר זיהה את הדלילות היחסית של כוחותינו באזור ויצא להתקפה משולבת של שריון, חי”ר וארטילריה על קו הגבעות, ספג הגדוד בשעה 15:30 את האבדה הראשונה – מפקדו בנצי כרמלי. בנצי נהרג במקום, בזמן שפיקד על הגדוד, חשוף בצריח, מפגיעת רסיס מפגז של ארטילריה או של טנק אשר נחת על סל הצריח של הטנק שלו.

מפקד פלוגה א’, רפי מצפון ז”ל, נטל את הפיקוד על הגדוד אשר המשיך בבלימת הכוחות המצריים עד לחזרתה של חטיבה 600 של האוגדה לגזרה בשעטה. ניתן לומר, שעמידתו העיקשת של גדוד הסיור על קו הגבעות עצרה את פריצת המצרים קדימה ומהשתלטות על אזור אשר אחיזתם בו הייתה מונעת, קרוב לוודאי, את אפשרות צליחת התעלה במקום בו בוצעה שבוע לאחר מכן – מהלך שהביא בסופו של דבר למפנה במלחמה בחזית הדרום.

מכיוון שרכס “מכשיר”, שהיה מצפון לגזרת הפעולה של גדוד הסיור, נכבש על ידי המצרים, קבלה חטיבה 600 פקודה לכבוש אותו חזרה. למטרה זו הוכפף גדוד הסיור ת”פ חטיבה זו, כאשר תכנית ההתקפה כללה הסתערות על היעד על ידי הנגמ”שים בחיפוי הטנקים. ההתקפה בוטלה דקות ספורות לפני תחילתה המתוכננת על ידי סגן מפקד האוגדה, כאשר התברר שהיעד תפוס על ידי סד”כ מצרי בגודל חטיבה.

מג”ד חדש מגיע והגדוד עובר ת”פ חטיבה 14

לקראת ערב 8 באוקטובר יצא הגדוד להתארגנות. במפקדת הגדוד התייצב רב סרן צעיר בעל פני ילד ודבור שקט. היה זה רס”ן יואב ברום ז”ל, שזה עתה נתמנה למפקד גדוד סיור 87 במקום בנצי.

באותה עת קיבל הגדוד פקודה ממפקדת האוגדה לעבור ת”פ חטיבה 14.

עם העברת גדוד הסיור ת”פ חטיבה 14 הועברה פלוגת הג’יפים ת”פ מפקדת האוגדה. עד סוף המלחמה עסקה הפלוגה באיתור וחיסול חוליות קומנדו מצריות, ניווט והובלת כוחות ומשימות סיור שונות. לאחר הפסקת האש הצטרפה הפלוגה לגדוד 87 ה”מחודש” (ראה בהמשך).

9 באוקטובר – גילוי ה”תפר”

למחרת, ב- 9 באוקטובר, התפרס הגדוד בעמדות תצפית ואבטחה כלפי מערב, מ- “כישוף” דרומה, עד אזור “סגול” 100. הגדוד דיווח למפקדת החטיבה שאין תנועות אויב מ”לקקן” ודרומה – למעשה עד “בוצר”. המח”ט התקשר ביוזמתו למפקד האוגדה וביקש אישור לקדם את הגדוד מערבה, והאישור ניתן. בשעה 16:00 לערך התחיל הגדוד בהרכב חפ”ק, שלוש פלוגות משוריינות, מחלקת רפואה ומחלקת חימוש, בתנועה דרך החולות מדרום ל- “כישוף” על מנת לאתר במדויק את מיקום האויב – ה”תפר” בין שתי הארמיות המצריות במרחב שבין הארמיה השנייה לארמיה השלישית. מטרה נוספת בהנעת הגדוד מערבה הייתה לנסות ולחבור, אם הדבר מתאפשר, עם מעוז “מצמד” עמו אבד הקשר בבוקרו של אותו יום ולא היה ידוע מה גורל לוחמיו.

הגדוד נע בין הדיונות דרך הנקודות “סגול” 178 ו- 179, והגיע עד ציר “לכסיקון”. בקטע הדרך הראשון ניתכה על הגדוד הפגזה כבדה, אך כשהכוח המשיך מערבה הייתה ההפגזה דלילה יותר. באור אחרון נעו 3 הפלוגות צפונה. פלוגה ב’ הגיעה לצומת “לכסיקון”-”נחלה”, פלוגה ג’ לאזור צומת “לכסיקון”-”עכביש”, ופלוגה א’ התמקמה באזור שמדרום למעוז “לקקן”. בזמן תנועה זו, על ציר “לכסיקון”, לא נתקל הכוח באויב ולא נפתחה עליו כלל אש.

הכוח הקדמי היה בקשר עין עם המצרים, אך הם לא הרגישו בו. הגדוד חנה למעשה ממערב לסוללות התותחים של האויב וכל הזמן נראו היציאות של הפגזים אל כוחותינו לכיוון מזרח. המרחק בין חלקים מהגדוד לבין המצרים היה 200 עד 300 מטר, והלוחמים של הגדוד דיברו ביניהם בלחש.

בינתיים ניהל מפקד חטיבה 14 דיון עם הדרגים הממונים על האפשרות להכניס את גדוד הסיור למעוז “מצמד”. כאמור, הקשר עם חיילי המעוז פסק, והדאגה לשלום הלוחמים הייתה רבה. כוחותינו לא ידעו שלוחמי המעוז כבר נפלו בשבי בבוקרו של אותו יום. בשעה 19:35 קבלה החטיבה פקודה שאסרה לחלוטין כל תנועה נוספת מערבה. לפיכך, נשאר הגדוד במקומו במשך כל הלילה מבלי להתגלות. פלוגה ב’ בחניון לילה מעט מדרום לצומת “לכסיקון”-”נחלה” ופלוגות א’ ו ג’ עם החפ”ק, ומחלקות הרפואה והחימוש – על ציר “לכסיקון”, מעט מדרום למעוז “לקקן”. בשעה 06:45 למחרת קיבל הגדוד פקודה להתקפל ולחזור על עקבותיו לאזור הצומת “עכביש”-”כספי” על ציר החת”ם.

10 באוקטובר – התארגנות

מאוחר יותר באותו יום, 10 באוקטובר, הוחלפה חטיבה 14 בקו על ידי חטיבה 600, ויצאה להתארגנות מחוץ לטווח הארטילריה המצרית, באזור כביש הרוחב, ציר “מבדיל” – מתג 71.

12 באוקטובר – תפיסת קו

ב- 11 באוקטובר בערב, קיבלה חטיבה 14 פקודה להחליף את חטיבה 600 בקו למחרת בבוקר. החטיבה נעה לביצוע המשימה עם אור ראשון, וגדוד הסיור קיבל אחריות על האגף הדרומי של החטיבה (ושל האוגדה כולה), מ”כישוף” ועד לאזור שמדרום ל”חורבה”. במשך יומיים עסק הגדוד באבטחה כלפי דרום, בתצפיות ובסיורים.

14 באוקטובר – קרב בלימה

ביום 14 באוקטובר, עוד לפני הנץ השחר, נשמע רעש של התנעת מנועים רבים מכיוון מערב. עם אור ראשון פתחו המצרים בהרעשה ארטילרית כבדה ובהתקפות אוויריות על כוחותינו. לאחר מכן, לקראת שעה 08:00, החלה דיוויזיית העילית של ארמיה 2 – דיוויזיה משוריינת 21 – כולה מצוידת בטנקי T-62, לנוע לתקיפה על אוגדה 143, כאשר מול חטיבה 14 תוקפת חטיבה 1 המצרית. המאמץ העיקרי של החטיבה המצרית היה מצפון לגזרת גדוד הסיור – בגזרות של הגדודים 184 ו- 79 – ולכן קיבל גדוד הסיור פקודה לתקוף, בהתקפת נגד מקבילה, את אגפו הדרומי של הכוח המצרי, לכיוון צפון/צפון-מערב. לצורך ביצוע משימה זו, הוכפפה פלוגה י’ (“יוק”) של גדוד 79 (הפלוגה הדרומית יותר), ת”פ גדוד הסיור. בקרב השב”ש הגדול שהתפתח בעקבות התקיפה המצרית, הייתה יד כוחותינו על העליונה. חטיבה 14 השמידה קרוב ל- 100 טנקים מצריים של חטיבה 1. גדוד סיור 87 קיבל “קרדיט” על 20-25 טנקים מצריים בקרב זה. מחיר הניצחון בקרב זה היה כבד לגדוד; 7 לוחמים נהרגו ועוד 25 נפצעו.

“אבירי-לב” – קרב הצליחה – 15-16 באוקטובר

זמן קצר לפני שעת ה”ש” הופיע מח”ט 14 בשטח ההיערכות של גדוד הסיור. למח”ט לא הייתה הזדמנות עד כה להיפגש עם אנשי הגדוד אשר כבר לחמו במסגרת החטיבה כשבוע ימים. היה לו חשוב להשמיע את דבריו ללוחמי הגדוד לפני היציאה לקרב המכריע, וכן עשה. נאומו הסתיים בקריאות “עלי קרב” ומיד לאחר מכן עלו הלוחמים על הכלים, מוכנים לתנועה.

בשעה 18:05 התחיל הגדוד לנוע באותו נתיב בו נע בסיור אל מאחורי קווי האויב שישה ימים קודם לכן. פלוגה ב’, בפיקודו של רפי בר-לב, הובילה עם הנגמ”ש של עמי פרידמן, מ”מ הסיור המוביל בחוד. על פי התכנית הגדודית, היה על פלוגה ב’ להגיע לציר “לכסיקון”, לנוע צפונה על ציר “לכסיקון” עד צומת “שיק”-”לכסיקון”, מול הבניינים של “החווה הסינית”, ולפנות מערבה על ציר “שיק” עד לגדת התעלה באזור “סרוק”. הפלוגה הבאה בסדר התנועה הגדודי, פלוגה ג’ בפיקודו של איציק כהנא, נעה עם חפ”ק המג”ד על ציר “לכסיקון” עד צומת “טרטור”-”לכסיקון”, משם מערבה על “טרטור” עד למתג 50 על הציר – כקילומטר מצפון-מזרח למעוז “מצמד”. פלוגה א’ בפיקודו של אסף אביזהר נעה עם מחלקות הרפואה והחימוש על ציר “לכסיקון” עד לצומת “נחלה”-”לכסיקון”, ומשם מערבה על “נחלה” עד למעוז “מצמד”, ו אחר כך צפונה ומזרחה על “טרטור”, עד למפגש עם פלוגה ג’ והחפ”ק ב- “טרטור” 50.

התכנית של גדוד סיור 87 בוצעה הלכה למעשה על פי התכנון, אך פלוגה ב’ אשר עברה דרך אזור הדרגים של דיביזיה מצרית והשמידה כלים רבים, משאיות ונגמ”שים, ספגה שתי אבדות. בפלוגה א’ נפצע הסמ”פ, דב דכטר, על ידי קליע נק”ל שחדר לעורפו. הוא טופל בשטח ופונה באותו לילה, דרך ציר “נחלה”, ומעוז “לקקן” ל”טסה”, רפידים ובי”ח איכילוב. ציר פינוי זה נשאר למעשה פנוי כל הלילה. כאשר יחידות המשנה של הגדוד הגיעו למקומן המתוכנן, השתרר שקט מוזר באזור חניית הגדוד, ורק מכיוון מזרח וצפון נשמעו ונראו קולות והבזקים של מלחמה.

חצות ודקה. עדיין שקט באזור של גדוד הסיור, ולכן פלוגה ב’ קיבלה פקודה לחבור אל שתי הפלוגות האחרות ב”טרטור” 50. תוך זמן קצר שונתה משימת הפלוגה. גדוד 79 שגזרתו מצפון לגזרת גדוד הסיור, נלחץ מכיוון צפון, כאשר הגדוד מונה מספר מועט של טנקים, המג”ד שלו נפצע והסמג”ד קיבל פיקוד. לכן קיבלה הפלוגה פקודה לחבור אל גדוד 79 ולעבור ת”פ להמשך הלחימה. לרוע המזל, עקב בעיות ניווט והתמצאות קשות, לא בוצעה החבירה כראוי ובשלב מסוים, כאשר הכלים של הפלוגה תפסו עמדות כלפי צפון נפגעו שני טנקים ונגמ”ש פגיעות ישירות. טנק המ”פ, רפי בר-לב ז”ל, התפוצץ מיידית ואנשי הצוות, פרט לנהג, נהרגו.

בעוד פלוגה ב’ מנסה לאתר את גדוד 79, קיבל מג”ד 87 פקודה מהמח”ט לתקוף את צומת “טרטור”-”לכסיקון” ממערב, מכיוון שעד עתה לא הצליחו כוחותינו לפתוח את הצומת וספגו אבדות רבות מאוד בלוחמים וכלים. המשך חסימת הצומת וציר “טרטור” מנעה גם את העברת “גשר הגלילים” לאזור הצליחה. הגדוד החל לנוע לכיוון הצומת ולתקוף את האויב, כאשר טנק המג”ד במרכז, פלוגה א’ משמאל ופלוגה ג’ מימין. מיד אחרי חציית הצומת נפתחה אש תופת על כוחותינו, המג”ד נהרג במקום והטנק שלו התפוצץ (לתמונת הטנק הפגוע), הטנק של מ”פ ג’ נפגע, עלה באש והמ”פ נפצע; הטנק של מ”פ א’ נפגע, המ”פ נפצע, אך הצוות המשיך להשתתף בלחימה למרות הפגיעה. עוד כלים ולוחמים רבים נפגעים. הפצועיםטופלו בחלקם עלידי הצוות של הרופא הגדודי שהיה בנגמ”ש 18א’, אשר התקדם לעבר הצומתבעקבות הטנקים.שרידי הגדוד נסוגו ל”טרטור” 50. מכיוון שמ”פ ב’, רפי בר-לב ז”ל, שהיה מיועד לקבל פיקוד על היחידה בהיפגע המפקד, נהרג, וסגן מפקד גדוד, בהיותו איש סיור, הרגיש שאינו בעל הכישורים הדרושים לפקד על יחידת שריון – נותר הגדוד ללא שלד פיקודי כלל, ולמעשה חדל לתפקד כמסגרת לוחמת.

באזור צומת “שיק”-”לכסיקון” חברו בינתיים שרידי פלוגה ב’ בפיקוד הסמ”פ אל גדוד טנקים 184. בבוקר הוחלט לפנות את נפגעי הפלוגה לכיוון פלוגת הרפואה באזור “לקקן”. הנגמ”ש יצא לדרך עם סה”כ 8 לוחמים, אנשי צוות ופצועים, אך נפגע על ידי המצרים, הושמד וכל נוסעיו נהרגו.

בקרב הלילי האכזרי שארך כ-10 שעות, ואשר תואר על ידי היסטוריונים כקרב הקשה של צה”ל בכל הזמנים, נפלו 25 לוחמים של גדוד סיור 87.

“תחנות שקמה, כאן משנה – מי נשאר – עבור”; קריאה נוראה זו ברשת הקשר המבצעית הגדודית מתארת טוב יותר ממילים רבות את מצבו האיום של גדוד הסיור בתום הקרבות הליליים האכזריים. החל מאותם הרגעים נעלם המספר 87 מטבלאות הסד”כ בחמ”לים – גדוד הסיור כבר אינו קיים.

המשך לחימה במסגרת יחידות אחרות של החטיבה

לוחמי הגדוד המשיכו ב”מלאכה”, כל אחד בתפקידו החדש. רוב הנגמ”שים הצטרפו כפלוגת סיור/חרמ”ש בפיקודו של סמ”פ ג’, ערן שורק, לגדוד 184, ואתם מחלקת הרפואה הגדודית ורבים מקציני המטה. חמישה טנקים בפיקודו של מ”מ 1/פל’ ג’, יאיר ליטויץ הצטרפו אל גדוד 79 כפלוגת טנקים ח’.

השתתפות בבלימת חטיבה 25 המצרית ב-17 באוקטובר

ב-17 באוקטובר השתתפה פלוגה ח’ בפיקודו של יאיר ליטויץ בבלימת ניסיון חטיבת טנקים 25 המצרית (מארמיה 3), לתקוף את אזור ראש הגשר מכיוון דרום. הפלוגה החליפה את פלוגה א/79, והיוותה את הסדן לבלימת הטנקים המצריים בזמן שכוח מאוגדה 162 ממזרח היה הכוח ההולם.

הקרב להגנה על ראש הגשר מצפון לציר “שיק” ב-18 באוקטובר

בבוקר ה- 18 באוקטובר – חג שמחת תורה – השתתפה פלוגת הנגמ”שים במסגרת גדוד 184 בקרב להגנה על ראש הגשר כלפי צפון. בקרב זה, שהתנהל מציר “שיק” צפונה, נפגעו שני נגמ”שים, של המ”פ, ערן שורק, ושל הסמ”פ, איציק אגם – עם תוצאה איומה. רבים היו הנפגעים, ושישה לוחמים נהרגו – חמישה מהם במקום ואחד בידיים של הצוות הרפואי הגדודי שהיה בקרבת המקום – תוך ניסיונות נואשים להציל החיים.

נפילת רפי מצפון ב-21 באוקטובר

ב21 באוקטובר נהרג מי שהיה מ”פ א’ של גדוד הסיור, שנפצע בקרב ב- 14 באוקטובר – רפי מצפון ז”ל,. הוא ברח מבית-החולים “בילינסון” וחזר לחזית, אבל מפנישגדוד הסיור כבר לא היה קיים, הצטרף לחטיבה 600, שם התמנה לסמג”ד טנקים. כאשר הטנק שלו נפגע בקרב באזור מתחם “מיסורי” והוא נאלץ לנטוש, סירב ליפול בשבי, וניסה לסגת רגלית לכוחותינו, אך נפגע ונפל.

הקרב האחרון – מבואות איסמעיליה – 22 באוקטובר

ב- 22 באוקטובר הייתה הפסקת האש אמורה להיכנס לתוקפה בשעה 19:00. דקות ספורות לפני כן קיבלה מחלקת טנקים ת”פ גדוד צנחנים 48 פקודה להיכנס לתוך כפר במבואות הדרומיים של איסמעיליה. המחלקה הייתה מתוך פלוגה ח’, בפיקודו של סמ”פ ח’ – ישראל דגן ז”ל. לאחר דין ודברים בין מג”ד הצנחנים לבין דגן אשר חשש מפני כניסת שלושת הטנקים ללא חיפוי בין החושות, נכנסו הטנקים לתוך הכפר ותוך דקות ספורות נפגעו כל השלושה על ידי אר.פי.ג’י ונשרפו. ארבעה אנשי צוות הטנקים נהרגו לאחר שהצליחו לנטוש את הכלים, 7 הצליחו לחזור מייד אל כוחותינו למרות שחלקם היו פצועים, ותותחן 2-ב’, אבי חכמון שהיה פצוע, הצליח לחזור אחרי 36 שעות של משחק “מחבואים” עם המצרים .

הגדוד הוקם מחדש – “כח פצי”

אחרי הפסקת האש הוחלט להקים את גדוד סיור 87 מחדש – הפעם כיחידת סיור קלה על בסיס נגמ”שים וג’יפים. למפקד היחידה התמנה סא”ל אמציה (“פצי”) חן, מפקדה לשעבר של סיירת שקד. אל הגדוד הצטרפו פלוגת הנגמ”שים שנלחמה ת”פ גדוד 184 מאז בוקר ה- 16 באוקטובר, פלוגת הג’יפים המקורית של הגדוד, וחלק מקציני המטה וחיילי המפקדה. היחידה קיבלה, כראשונה בצה”ל, טילי נ”ט מסוג “טאו” ממותקנים על גבי ג’יפים.

בט”ש עד הנסיגה – החלל האחרון

גדוד הסיור היה אחראי על בט”ש במרחב האוגדה, וב12- בדצמבר השתתף בקרב לכיבוש שטח בקצה הצפוני-מערבי של גזרת האוגדה. נגמ”ש אחד נפגע על ידי טיל נ”ט ונהגו נהרג במקום.

מספר ימים לאחר מכן קיבל רס”ן גדליהו בנדור את הפיקוד על גדוד הסיור. הוא נשאר בתפקיד זה עד לנסיגת כוחות צה”ל ממצרים והיה למעשה מפקדו האחרון של גדוד סיור 87.

פירוק הגדוד

לאחר הנסיגה מהגדה המערבית של תעלת סואץ, נכנס הגדוד לימ”ח פלוגות ופורק. הטנקיסטים פוזרו בין יחידות השריון של האוגדה, רוב אנשי הנגמ”שים עברו להיות פלוגת סיור חטיבתית, של חטיבה 421, ואילו אנשי המפקדה עברו לשרת במפקדה של גדוד טנקים 9210 – הוא גדוד השרמנים המקורי של חטיבה 8, אשר מאוחר יותר עבר הסבה לטנקי פטון. חטיבה 8 עצמה (אשר נקראה עתה 608), עברה הסבה מחטיבה ממוכנת לחטיבת טנקים בפיקודו של אל”מ חיים סלע ז”ל (נהרג ב-”שלום הגליל”).

כתב: אל”ם (מיל’) דר’ דני כצנלסון – רופא הגדוד במלחמת יום הכיפורים.
אושר: צה”ל/מחלקת היסטוריה.
ערך: אל”ם (מיל’) ברוך קורות.