כותרת לבחירה אישית (או למה אנו כאלה) – שיר למשפחות הפלוגה

שאון הקרב התפוגג ונדם
גם קנה המקלע זמן רב אינו חם.
אין סימן לתחבושת, גם לא כתם דם,
עדות מוחשית זכורה במעומעם.
אך בכל פעם, עת מסדרים אנו את מדף חיינו,
חוזרות ועולות הבלחות נעורינו, עלינו וגם על רעינו.
אותה צעירות שהיתה אז כפסע
בין להיות ולגדול,
או למות ולחדול.
את זו הברירה אז איש לא הציע,
לא כשהלילה ירד וגם לא עת השחר הפציע.
דוקא במעמד עת גורל כל אחד אז נחתם,
משיח ראה שזה לא בשבילו והוא — נעלם.
אנו בגרנו גם סבים הפכנו להיות,
משימות וחובות משפחה, על שכם כולנו תלויות.
אך כל עוד רגלינו נושאות וראשנו מונח על כתפיים,
אתכם משפחות חללי פלוגתנו נישא בכבוד על כפיים.
כי רק כך שבות ועולות הבלחות נעורינו, שלנו וגם של רעינו,
מה שמחזק ומייצב בחלוף השנים, את הסדר במדף של חיינו. חזק ואמץ