“העיניים של החטיבה” – תצפיות 215ה’, 215ו’, 251ז’
כמידי שנה, וזו השנה ה- 12, כמדומני, מתייחדים חיילי פלס”ר 67 של חטיבה 14, עם לוחמיה שנפלו במלחמת יוה”כ.
משפחות שכולות, לוחמים, מפקדים, משפחות ודור המשך מתכנסים באתר היחידה אשר ב”יער המגינים” בסמוך לאנדרטה הצנועה אותה הקמנו במלאת 25 שנה למלחמה עקובה מדם זו. זוכרים את חברינו הנופלים, מוחים דמעה, מעלים זיכרונות, ובעקר מחזקים ומתחזקים.
מפלס ההתרגשות עולה ככל שמתקרב מועד המפגש. הכנות, איתור חברים אשר לא נמצאים ברשימת התפוצה וגיבוש תכנים לטקס עצמו.
ערב המפגש האחרון, פנה אלי נמרוד בבקשה לאתר את רשימת לוחמי הפלס”ר החטיבתי לדורותיו. כמי ששרת בפלס”ר למעלה משנה וחצי, מתחילת 1972 ועד אוגוסט 1973, החזקתי ברשותי (ואני לא יודע כיצד הגיע אלי מסמך זה) רשימת חיילי הפלס”ר משנת 1968 ועד ערב מלחמת יוה”כ.
כמובן שנעניתי לפנייתו של ידידי נמרוד ובחיפושי אחר מסמך זה (שאגב, לא נמצא עדיין לצערי) מצאתי מסמך אותנטי לא פחות. שמו בישראל:
המוציא לאור שלו: חטיבה 14/מודיעין.
המדובר ב-כרטיסי טווחים אשר עובד (ב קמוצה) על גבי מפה בק”מ של 1:20,000.
הכרטיס כרוך בקרטון (לעיון בכריכה) ואוגד בתוכו 3 מפות המחלקות את גזרת האחריות של הפלס”ר, בגזרה הדרומית של תעלת סואץ, ל– 3 תאי שטח עליהם צפו מיודעינו: תצפיות 215ה’, 215ו’ ו- 215ז’. (הכרטיס מופיע במלואו בחלקו התחתון של העמוד, לעיון מפורט: דף ההסבר, המפה הראשונה, המפה השנייה, המפה השלישית)
כרטיס זה (אומנם כך הוא נקרא), שמש כפק”ל (פקודות קבע לקרב) של 3 התצפיות אשר אוישו על ידי הפלס”ר כחלק ממשימותיה באיוש הקו – קרי – “הגזרה הדרומית” מהאגם המר הקטן בצפון ויורד עד למוצבי “הכפר” ו”המזח” בדרום.
בהעדר אמצעים טכנולוגיים מתקדמים (לוויין, GPS וכד’), תוחזקו התצפיות במשקפות 20X120, מפות 1:50,000 וכרטיס טווחים זה אשר על פיו מסרנו את דיווחי השטח שלנו לחמ”לי הגדוד במתלה או במפקדת החטיבה. פרוט ה נ.צ. (נקודת ציון) על המפות וידיעת השמות של כל נקודה ונקודה בשטח המצרי היו לשגרה בקרב חיילי התצפית. רכס ה”שלופה”, מעגן ה”שלופה”, “תעלת המים המתוקים” שוננו ונלמדו והיו עניין של מה בכך.
למיטב זכרוני, ל- 3 התצפיות אשר העבירו מידע חיוני ומודיעין שדה בזמן אמיתי, היה משקל רב בפעילות הפלס”ר בתקופה שבין תום מלחמת ההתשה, בקיץ 1970, לפרוץ מלחמת יום הכיפורים.
צוותי התצפיות לנו במעוזי התעלה ועם אור ראשון, (כמובן לאחר פתיחת הציר על ידי מחלקות הסיור של הפלס”ר) עלו לעמדות התצפית על מנת לנצל את שעות הבוקר בשעה שהשמש בגבינו. שעות הפעילות בתצפית היו קשות מנשוא (חום רב). קיפול התצפית נעשה רק בשעות הדמדומים. מתקפלים למעוז, או שעולים למחנה הפלס”ר ב”בסיס טילים” (או “טקסטיל” ולאחר מכן “טלפטיה” במפת קוד “סיריוס”) לביצוע יום טיפול שבועי בנגמ”ש, אשר נמשך עד לשעות המאוחרות של הלילה.
עמדות התצפית, על הרמפות שמעל לקו המים של תעלת סואץ, שימשו כ”מוקד עליה לרגל” של מפקדי צה”ל הבכירים ונעזרו רבות במידע המודיעיני שנמסר להם על ידי אנשי התצפיות.
והיום, 37 שנים אחרי, לא שוכחים! וזוכרים! מתבוננים במפת “כרטיס הטווחים” ורואים את הנגמ”ש של חזי, מתרוצץ בין הדיונות ושורד! רואים את דני גונן מנסה לאתרו ולחלצו בהמולת הקרב שלא נגמר (“לא נטשתי ולא ננטשתי”– סיפורו של חזי דר), רואים את נגמ”שו של שלמה נורי במסתור ב”מחנה הפולני”.
רואים ולא שוכחים!
רואים וזוכרים!
רס”ל צבי (צביקה) קוגלר
ערב יום הכיפורים תשע”א
כתיבת תגובה