צומת “טרטור”-”לכסיקון” גבה מחיר דמים יקר מחטיבה 14 באותו לילה של ה 15-16 לאוקטובר 1973. הצומת חסם את ציר “לכסיקון” ואת ציר “טרטור” דרכו אמור היה להגיע “גשר הגלילים” כדי שישמש בצליחת התעלה. גדוד סיור 87 יצא לתקוף את הצומת מ”טרטור” 50 הממוקם כ- 2 ק”מ מערבית לצומת, שם התרכזו פלוגה א’ ופלוגה ג’ לחניון לילה. פלוגה ב’ לחמה בחלקו הראשון של הלילה באזור “סרוק” ובהמשך הצטרפה לגדוד 184 מצפון לציר ציר “שיק”. הסד”כ (סדר הכוחות) של פלוגה ג’ היה 3 טנקים בלבד (חסרו שני טנקים של מחלקה 1 ושני טנקים של מחלקה 2, מהם אחד שהמג”ד לקח אחרי שהטנק שלו נעצר בגלל תקלה טכנית) וכ- 5 נגמ”שים. הסד”כ של פלוגה א’ היה 4 טנקים, לפחות, ועוד מספר נגמ”שים. הפקודה לנוע אל הצומת ניתנה לערך בשעה 02:45 אור ל- 16 באוקטובר.

המשימה שהוגדרה לגדוד הייתה כיבוש צומת “טרטור”-”לכסיקון” ופתיחתו. התנועה אל הצומת נעשתה במבנה כשטנק המג”ד נע במרכז על ציר “טרטור”, פלוגה ג’ עם שלושה טנקים התפרשה מימין למג”ד בקו ופלוגה א’ נעה בשדרה משמאל למג”ד, בגלל תעלת מים שהייתה בסמוך לציר “טרטור” ומנעה מהפלוגה להתפרש. הנגמ”שים נעו מגמה לאחור על ציר “טרטור” במרחק כמה מאות מטרים מאחורי הטנקים. לדברי אסף אביזוהר – מ”פ א’ (באותו לילה עד לפציעתו), התנועה לכוון הצומת הייתה תוך חילופי אש עם כוחות מצריים שהיו בין ציר “טרטור” לציר “שיק” הצפוני יותר. כק”מ לפני הצומת נפצע מ”פ א’ והפלוגה התעכבה עד שהקמב”ץ הפלוגתי – סגן קובי שוחט (שהטנק שלו נפגע מאוחר יותר) החליף את המ”פ הפצוע. באותו זמן, מג”ד 87 המשיך בתנועה עם פלוגה ג’ בלבד.

gallery_tbl113_large_pic-58

טנקים פגועים בצומת “טרטור-לכסיקון”

לצומת “טרטור”-”לכסיקון” הגיעו ראשונים רק טנק המג”ד ושלושת הטנקים מפלוגה ג’ (טנק מ”פ – סגן איציק כהנא, טנק מ”מ 1 (שלי) וטנק 1א’ (גור של 1)). ככל שהתקרבנו לצומת, התנועה נעשתה זהירה ומלווה בירי על כל מה שנראה חשוד. מייד אחרי מעבר צומת “טרטור”-”לכסיקון” בתנועה מזרחה, זיהיתי טנק מצרי במחפורת משמאל לטנק המג”ד שיורה לעברנו ונתתי פקודה ל- 1א’ (מפקד הטנק היה יורם פרוינדליך) שנע ביני לטנק המג”ד להשמיד את הטנק המצרי. במקביל, נפגעו שני טנקים מצריים, שלפי מיטב זכרוני, היו במחפורות מטווח קצר מאד, על ידי המג”ד. מפקד טנק 1א’ דיווח לי שאין לו הנמכה לתותח (ואינו מסוגל לכוונו לעבר הטנק) והוריתי לו לנגח ולפגוע בטנק המצרי עם השרשראות מהצד של המחפורת. יורם עלה על גבשושית עפר שאיפשרה לו להנמיך וירה בטנק המצרי מטווח של מטרים ספורים ובגלל הרשף איבד את הראייה לפרק זמן שניטרלה את הטנק שלו שנע לאחור לפי הכוונה שלי. ההיתקלות עם הטנקים המצריים, שלא ידענו על הימצאותם, הייתה היתקלות פתע. שלושת הטנקים המצריים שהושמדו היו בכוון צפון-מזרח לכוון התנועה. צמצמתי רווח והתקרבתי לטנק המג”ד. מייד בהמשך, תוך כדי תנועה איטית וסריקה, במרחק של כמה עשרות מטרים (כ- 30-50 מטר) מזרחית לצומת, נפגענו שלושת הטנקים, כמעט בו זמנית, ממטח של ר. פי. ג’י; טנק המג”ד שהיה משמאלי נדלק וטנק המ”פ מימיני נדלק אף הוא. הטנק שלי ספג פגיעה ליד הגלגל המניע ומיכל הדלק. הפגיעה גרמה לחבטה עזה בתחתית הטנק. עצרתי את הטנק, התכופפתי לראות שלא פרצה שריפה, וידאתי שכל אנשי הצוות שלמים וניסיתי לנוע קדימה כדי לא להיפגע מירי נוסף. בדרך נס הטנק נותר כשיר והחל בתנועה קדימה שהפכה להסתערות לעבר המתחם ממנו נורו הר. פי. גי. בכוון דרום-מזרח מהצומת. תוך כדי תנועה שמעתי את הסמג”ד ברשת הקשר מחפש אחרי מ”פ ג’ והודעתי לו שמ”פ ג אינו יכול לענות לו (באותו זמן הצוות שלו כבר נטש את הטנק) וגם אני לא יכול לענות יותר. המתחם היה במרחק משוער של כ- 150 מטר ממקום היפגעות הטנקים. הטנק שלי הגיע אל המחפורות תוך כדי ירי שלי בתותח מעמדת המפקד בהנמכה מירבית ובקצב אש מהיר ככל שהיה אפשר. הירי נועד לגרום לסינוור והלם. נענו מעל המחפורות שנראו ככתמים כהים מוארכים על החול הבהיר ובין החיילים המצריים שרצו וצרחו מכל כוון. הקפדתי לא לעצור ולצודד את הצריח כדי למנוע מהמצרים לעלות ולטפס על הטנק. ההסתערות גרמה למהומת אלוהים במתחם. נחרת עמוק בזיכרוני טנק צולח ים של נותבים, צולח וממשיך בדרך פלא. במקביל, הצוותים מהטנקים שלנו שנפגעו נאספו על ידי הטנקים של פלוגה א’ שהגיעו בינתיים לצומת מבלי שיכלו לדעת או להבין מה אירע שם, בין היתר על היפגעות הטנקים של פלוגה ג’, לרבות מותו של המג”ד. ושיש טנק נוסף שנלחם לבד על המתחם המצרי. פלוגה א’ נעצרה ליד הצומת, אליה הצטרפו הנגמ”שים של שתי הפלוגות שנעו מאחור והם ירו אש תופת מכוון הצומת לעבר המתחם המצרי שעליו נלחמתי את הקרב של חיי ושל חיי הצוות שבטנק (דוד בונן הנהג, ציון דיין טען קשר ומאיר לזרוביץ תותחן).
בהחלטה פתאומית  (עד היום יש ויכוח ביני לנהג הטנק מי נתן את ההוראה ) התחלנו להיחלץ בנסיעה לאחור תוך ירי בלתי פוסק של פגזים וירי מהמקלעים של הטנק. כיוון ההיחלצות היה שני הטנקים הבוערים – של המג”ד ושל מ”פ ג’ באלכסון מאחורי ששימשו לי לצרכי נווט בתנועה לאחור. כיוון שכל המתחם היה בתוך ים של נותבים ממילא לא יכולתי וגם איני זוכר הבחנה בין הנותבים המצריים לשלנו. ניסיתי להתרחק מהר ככל האפשר מהנותבים שנורו לכל הכיוונים ומכל הכיוונים. הירי של הכוח שלנו בצומת הפך להיות חיפוי מבלי שהם ידעו על כך. בהמשך אחרי שלא זיהיתי פצועים ליד הטנקים הבוערים המשכנו לנוע לאחור עד שהגענו קרוב לטנקים הפגועים של גדוד 184 מבלי שידעתי על הימצאותם. כשהבחנתי בצלליתם חשבתי לשנייה כי הגעתי לכוח טנקים מצרי. מהר מאד זיהיתי, למרות החשיכה, שאלה טנקי “מגח” פגועים. עצרתי את הטנק במרחק לא גדול מהטנקים הצפוניים יותר שנפגעו ובצעקות ניסיתי לאתר נפגעים. יש לציין שהטנקים של 184 לא היו בצומת עצמו ולכן לא היו באזור הלחימה שלנו אלא כמה מאות מטרים דרומית לצומת. משם הצטרפתי לכוחות שבצומת, למזלי, מבלי שכוחותינו יירו עלינו. הקשר היחידי שהיה לי היה עם סמ”פ ג’ – ערן שורק ולפי זה הבנתי היכן הם ממוקמים. הצטרפנו לירי של פלוגה א’ ולנגמ”שי פלוגה ג’.

הכוח כולו, והטנק שלי בתוכו, התייצב על הצומת ובקרבתו והמטיר אש תופת על המצרים. ערן נתן פקודה שכולם יעברו לרשת הקשר הגדודית – רשת “שיקמה”. הוריתי לטנקים לא לעמוד יותר מכמה שניות בעמדת אש ולנוע במעגלים בגלל השטח המצומצם בו היינו פרושים. טנק שהשתהה או שלא הבין אותי נעמדתי לידו והוריתי לו לנוע בעקבותי. בצורה זו החזקנו בצומת 5 טנקים תקינים משתי הפלוגות וכתשעה נגמ”שים במשך כשעה עד הדימדומים הראשונים של הבוקר כשהתחילו לירות לעברנו טילי נ.ט ונשק נ.ט אחר מטווחים רחוקים יותר בעיקר מכוון צפון-מזרח. ערפל סמיך שעטף באופן פתאומי את אזור הצומת סייע לשרידי הגדוד להיחלץ חזרה לכוון “טרטור” 50. דקות לפני שנחלצנו היה ירי ארטילרי שלנו על הצומת כדי למנוע מהמצרים להתקרב (ירי דליל מאד לפי זכרוני). ערן היה לוחם חרמ”ש בהכשרתו והפך בתוקף הנסיבות למפקד הבכיר בצומת. אני זוכר היטב את ניהול אש של נגמ”שים על ידי ערן, באומץ וביעילות מדהימה. ההיחלצות עצמה נעשתה בזוגות לפי תיאום ביני לערן כך שכל טנק זכה ללווי של נגמ”ש אחד, לפחות, בחיפוי קרוב. ההיחלצות לכוון מערב על גבי ציר “טרטור” ולא לכוון דרום על גבי ציר “לכסיקון” נעשתה לפי הנחייה שלי כיוון שידעתי שהתאג”ד נותר בשטח ללא חיפוי של טנקים. בדיעבד זה היה מזל גדול כי תנועה דרומה על ציר “לכסיקון” הייתה מביאה לירי שלנו על כוחותינו ולהיפך. בזמן הלחימה בצומת נתתי לצוות שלי פקודת הפסק ירי לזמן מה, זיהיתי את כוכב הצפון וחץ הצפון, הזיהוי היה לעזר רב בהכוונת הכלים לכוון ציר החילוץ בייחוד בזמן הערפל הכבד. ערן ואנוכי נשארנו הזוג האחרון שעזב את הצומת.

עם בוקר נערכה התקפה נוספת על הצומת בפיקודו של המח”ט שהגיע למקום התכנסות שרידי הגדוד לאחר ליל קרבות קשים שלקח בהם חלק מצפון לציר “שיק”. המח”ט ליקט את שרידי הגדוד הכשירים ונתן פקודה שנתקוף את הצומת. ההתקפה נערכה בתבונה רבה באיגוף צפוני (לפי מפקד החטיבה – אלוף (מיל’) אמנון רשף ההתקפה נערכה ישר מזרחה על ובמקביל לציר “טרטור”) בתנועה מצפון לדרום, תוך ניסיון לשלוט באש על הצומת עצמו. מהצומת נורתה אש דלילה יחסית ובעיקר ירי נ.ט ממתחמים רחוקים יותר מכוון צפון-מזרח (הטנק שלי נפגע מתותח נ.ט. בעת ניסיון חילוץ של נגמ”ש שנפל לתעלת השקיה עמוקה שנפרשה מאזור צומת “טרטור”-”לכסיקון” וצפונה. הפגיעה העיפה את כנף הטנק וארגזי הזיווד). ציר “לכסיקון” נפתח לתנועה.
שרידי גדוד הסיור, לאחר שאיבד שני מג”דים, ותחת פיקוד ישיר של המח”ט הנחית את המהלומה הסופית על הכוחות המצריים לאחר שאלה ספגו אש כבדה מכל יחידות חטיבה 14 שעברו בצומת.
שרידי גדוד הסיור התפצלו והמשיכו להילחם כאשר הנגמ”שים בפיקוד ערן שורק הצטרפו לגדוד 184 והטנקים בפיקודי הצטרפו לגדוד 79 כפלוגה ח’ שקמה לתחייה בפעם הרביעית.

תודה למפקד החטיבה – אלוף (מיל’) אמנון רשף על הבהרותיו החשובות.