דברי הספד שנשאו בהלוויתו ולזכרו של שלמה (מוני) ניצני
ביום שבת, 6.10.2012, הלך לעולמו סא”ל (מיל.) שלמה (מוני) ניצני, מפקדו של גדוד 79 ביומיים הראשונים של המלחמה. מוני נטמן בבית העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים בטכס צבאי מלא כמקובל לחיילי צה”ל שעוטרו ב’עיטור הגבורה’. להלן דברים שנאמרו לזכרו על-ידי אנשי חטיבה 14.
הבשורה הרעה הכתה בי וזאת אף שהיו לי כמה התראות. הייתי בקשר עם תלמה בחודשים האחרונים והבנתי שמצבו הבריאותי של מוני מדרדר. זאב פרל (לעולם יישאר מ”פ ו’ עבורי) צלצל אלי יומיים לפני הפטירה וגם הוא לא היה איש בשורות ובכל זאת הייתה לי תקווה…
את מוני הכרתי בסך הכול חודש לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים עת הצטרפנו, פלוגת החרמ”ש, פלוגה י’ לגדוד. סיימנו אימון לוחם במחנה נתן בבאר שבע וירדנו לסיני כפלוגה מבצעית בגדוד 79. מטבע הדברים אין ממש הכרות בין מג”ד לבין חייל פשוט ובכל זאת אירוע אחד משמעותי ביותר אני זוכר. זה היה מספר ימים לפני פרוץ המלחמה ובצבא הוכרזה כוננות ג’ והכל בגלל תרגיל מצרי גדול. מוני אסף אותנו יחד עם שאר חיילי הגדוד לאולם השקם ומסר לנו את עיקרי הדברים. הצבא המצרי נערך לתרגיל גדול, סופו של התרגיל בתעלת סואץ וצה”ל נערך בכוננות מלאה כדי להרתיע את המצרים מלתקוף. אלו היו האמירות הצה”ליות הרשמיות אבל מוני לא הסתפק בהם והוסיף “אבל אני מאמין שזו הולכת להיות מלחמה ונערך בהתאם”. אמר ועשה. בניגוד לכל הצבא, בניגוד לכל כוחות האוגדה והחטיבה, יצאנו בהוראת מוני המג”ד לשטח לחניוני יום תחת רשתות הסוואה כי “מוני החליט שתהיה מלחמה”. לכן גם לא הופתענו כאשר מטוסים מצריים תקפו בחמש דקות לפני השעה שתיים בצהרים ביום הכיפורים את בסיס חיל האוויר ברפידים ולאחר מכן גם את בסיס הגדוד הסמוך לשדה התעופה. המטוסים המצריים הטילו פצצות על מחנה ריק והיינו אולי הגדוד היחיד בסיני שלא היו לו נפגעים מהתקפה מצרית זו.
לפני מספר שנים בשיחה אתו שאלתי על החלטתו לפנות את מחנה הגדוד כמה ימים לפני המלחמה בניגוד לכל פקודה שקיבל. מוני סיפר לי שכמה ימים לפני המלחמה יצא לסיור בקוו (גדוד 79 היה אמור לתפוס את קוו התעלה ביום א’ ה 7 באוקטובר 1973) ואז הוא אמר: “הרמתי משקפת, ראיתי את כל הצבא המצרי ואמרתי לעצמי זו מלחמה”.
ניתן להגיד כי מוני הציל חיים כבר בדקות הראשונות של המלחמה.
עברו יומיים של קרבות בלימה קשים ומוני נפצע קשה ופונה לאחור. הגדוד נפגע קשה, רבים היו הנפגעים, ביניהם הסמג”ד יעקב יעבץ שנהרג, מ”פ ו’ זאב פרל יבדל לחיים טובים שנפצע קשה ומ”פ ח’ עמוס וינטרוב שנהרג וכך גם מחליפו מהגדוד חגי תור.
בעת שהגדוד המשיך להילחם, התחילה המלחמה האישית של מוני בפציעת הראש החמורה שבה נפצע. הפציעה הביאה אתה קשיים מרובים, בריאותיים, אישיים, כלכליים ואחרים במשך שנים רבות ובנוסף כאיוב בזמנו חווה מוני אובדן של אישה ובן.
הקשר עם מוני נמשך שנים רבות במידה כזו או אחרת אבל לפני כעשר שנים התחדש בעקבות כתבה שקראתי עליו וממנה שמעתי קריאה לעזרה. מספר חברים מהגדוד התגייסו לסייע ומאז נשמר הקשר בצורה רציפה. בשנים האחרונות התחזק והתרחב הקשר, הרבה הודות לפעילות של רמי מתן בחיבור חיילי הגדוד מחדש.
מוני קיבל את עיטור הגבורה במבצע סיני. בכתב העיטור נכתב:
“בשעת הפעולה במצרים, במסגרת “מבצע קדש” נפתחה אש חזקה על ה-זחל”ם בו פיקד סמל שלמה ניצני. נהג ה-זחל”ם נהרג מיד. סמל שלמה ניצני לקח את הגה ה-זחל”ם ובאש החזקה נסע קדימה, חילץ מספר פצועים שנפלו מ-זחל”ם שנסע לפניו, העלה את הפצועים ל-זחל”ם וכל זאת תחת אש כבדה של האויב. לאחר מכן הפעיל מספר כלי נשק, שהיו בידי הפצועים, נגד עמדות האויב ושיתק אותן. על-ידי פעולה זאת הציל חיי פצועים, וחיי חיילי יחידתו. על מעשה זה הוענק לו : עיטור הגבורה ניסן תשל”ג אפריל 1973, משה דיין, שר הביטחון”.
מוני היה אחד מארבעים לוחמים אשר זכו בעיטור הגבורה מקום המדינה.
על לחימתו במלחמה יום הכיפורים קיבל מוני את עיטור המופת. בכתב העיטור נכתב:
“ביום 6 באוקטובר 1973 פיקד סא”ל שלמה ניצני על גדוד-טנקים, בגזרה שמול העיר איסמעיליה. הכוח שבפיקודו ביצע התקפות חוזרות-ונשנות על ראש-הגשר המצרי שבגזרה, ובכך שיבש ובלם את מאמץ-הצליחה המצרי. מספר הנפגעים של הכוח היה רב. סא”ל שלמה ניצני בעצמו שקד לחלץ את נפגעיו, על-אף האש הכבדה של האויב. הוא נפצע קשה תוך כדי קרבות הבלימה. כושר מנהיגותו, עמידתו האיתנה, אומץ-לבו וקור-רוחו נסכו ביטחון בקרב פקודיו וחיזקו את רוחם. על מעשה זה הוענק לו : עיטור המופת אייר תשל”ה מאי 1975, מרדכי גור, רב אלוף, ראש המטה הכללי”.
מוני היה אחד משני חיילים בלבד בתולדות המדינה שזכה גם לעיטור הגבורה וגם לעיטור המופת.
סיפורו של מוני לא מוכר לציבור, מוני לא היה איש של יחסי ציבור ולא איש של דיבורים ולתהילה זכו אחרים. רק לפני חודש וחצי פורסמה כתבה בידיעות אחרונות המביאה עובדה זו לידי הציבור הרחב.
רבים אלה שהכירו את מוני בתקופות חייו השונות אבל המשותף לכולם שהוא השאיר את חותמו על כל מי שפגש אותו.
אולי סמלי הוא שמוני נפטר ב 6 באוקטובר, יום בו פרצה המלחמה והיום בו השתנו חייו ללא הכר.
מוני היה גיבור ישראל, מהגיבורים היותר בולטים של האומה שלנו שמעשיו למען בטחון מדינת ישראל לא ישכחו. ראוי ההר הזה שגיבור כמוהו ימצא בו את מנוחתו האחרונה בקרבתם של גיבורי האומה האמתיים.
יהי זכרו ברוך.
מאת: רס”ן (מיל.) זאב פרל – מפקד פלוגה ו’ – גדוד 79 במלחמת יום הכיפורים
מוני מפקדי,
זכיתי, יחד עם רבים העומדים כאן סביב ארונך, לשרת תחת פיקודך.
לאחר תקופת חיים סוערת החלטת לעבור הסבה לשריון לצורך המשך שירות והתקדמות בצה”ל.
דמותך המורכבת סיקרנה אותנו: מושבניק מן הגליל, לוחם נח”ל מוצנח, גיבור קרב המיתלה, מאמן הקצונה הבכירה בצבא קונגו {גם שם נלחמת ועוטרת באות הגבורה הקונגולזי), מפקד בית הספר למכים 906, מדריך בכיר בבית הספר לקצינים ועוד ועוד
כל זה לא מקל כהוא זה להיקלט במשפחת השריון. עלית על סרבל הפשלת שרוולים וזחלת לנבכי הטנק בסדנא הגייסית, עברת קורסי מקצועות קמ”ט וקק”ש וקורס מפי”ם שריון כאחרון החניכים. ידעת שבשריון אין מנהיגות ללא מקצועיות.
עשית את תפקידך ברצינות שאין שניה לה.
דרשת ביצוע מושלם ללא הנחות. תדריכיך אל תוך הלילה היו מבחן ליכולת הסיבולת שלנו המפקדים ואף פעם לא קיצרת שאפת שגדוד 79 יהיה הטוב בחטיבה.
לקחת את התראות המלחמה ברצינות. אתה הקשישא שביננו ידעת מלחמות מהן.
כבר ביום שני 1.10.1973 הורדת פקודת כוננות ראשונה .אנו המפקדים בראשות מוני ירדנו לסיור תפיסת קו. מוני הזדעזע מקצב עבודות הצמה בצד המצרי ומהתוספת של רמפות מעבר לתעלה. היה לו ברור שהסערה מתקרבת.
במקביל נמשכו ההכנות לירידה לשגרת קו של 3 חודשים ביום ראשון 7.10.73
הקפדת אינסוף על השלמת זיווד וציוד, תקינות הטנקים הכלים והמכשירים.
ביום רביעי 3.10 תוכנן יום חטיבתי, מעין חגיגת סיום העורף וכינוס כל לוחמי החטיבה.
מאחר וההתראות וסימני המלחמה גברו, החלטת שניסע מרפידים לביר תמדה כאשר כל הטנקים והנגמשים פרושים בשטח תחת רשתות הסוואה. לא עזרו הדיבורים והבקשות. מוני עקשן כפרד. כאשר עברנו בנסיעה באוטובוסים ליד גדוד 195 ראינו פסטורליה: הטנקים, המכלאות כבימי שגרה. מוני רתח.
עברנו את יום הספורט על מסלולי שדה התעופה ביר תמדה בהצלחה רבה גדוד 79 ניצח והגיע למקום הראשון. סוף סוף יש למוני נחת. מי שלא זוכר, מוני היה אתלט בנעוריו ואף היה אלוף צה”ל בריצה בסדיר..
ערב יום כיפור אסף מוני את כל חיילי הגדוד פעם נוספת. כולנו זוכרים עד היום את אמירתו הפסקנית: “תהיה מלחמה”. הוסיף שאין יותר תירגולים והקפצות מבחן. משחר יום כיפור כולנו בטנקים המוסווים או בבית הכנסת במרוכז בקיצור “רשתות או טליתות”
(קינחנו את היום במפגש של כל חיילי החטיבה ליהנות מהמחזמר “אל תקרא לי שחור”. המח”ט דיבר על המצב המתוח אך באותה נשימה הודיע שלמחרת יום חמישי יהיו יציאות מצומצמות של מפקדים או סגני מפקדים. איזו סתירה לתחושת הכוננות שמוני יצר בגדוד! ואכן יעקב יעבץ הסמג”ד, אלי ששון סמ”פ ח’ וחגי תור סמ”פ ו’ יצאו בזריזות הביתה… בהגיע צהרי כיפור יצאנו לקרב בלעדיהם. הם שבו במהירות אור ליום ראשון. שלשתם לא שרדו את המלחמה)
היציאה לקרב הייתה חפוזה. מוני לא הספיק לחזור מקבוצת פקודות מטסה ומטוסי האויב עטו עלינו
תוך כדי תנועה עברנו לחטיבה 14 ובעצם נותקנו מחטיבת האם 401
מוני לא זכה לנהל קרב כאשר כל כוחות הגדוד שאותו בנה וטיפח תחת פיקודו
(כבר בבוקר פקד על פלוגת החרמ”ש פלוגה י’ בפיקוד יחיעם ששון לנוע לגזרה הצפונית ת”פ חט’ 275.
4 טנקים מפלוגתי פלוגה ו’ בפיקוד סמ”פ גבי טפלי הועברו ת”פ סמ”פ ז’ מגד’ 184 אהרון פלר
לקראת חשיכה, חברתי עם רוב פלוגתי פלוגה ו’ לסמג”ד 184 בני טאראן על ציר חביבה בצפון הגזרה המרכזית)
מוני קיבל אחריות על קו התעלה באיזור מעוזי פורקן ומצת ועל כוחות שריון מפלוגות ו’ ז’ מגדוד 184
מוני ניהל קרב ארוך מורכב ורווי נפגעים מול מאמץ צליחה מצרי באיזור מצת, הפעיל ארטילריה וחטף ארטיליית אויב, הכל מהשטח כאשר הוא על טנק, חשוף בלב האש.
הקדיש מאמצים ניכרים לחלץ נפגעים רבים בפלוגה ח’, פלוגתו של עמוס וינטרוב שנפגע בעצמו
עד הרגע הקשה בו מוני חטף פגיעה בראשו וצנח
מוני חי 39 שנים בזכות תושיית הצוות ומקריות של מסוק ששהה באיזור ופינה אותו לאחור
אני זוכר את תקופת בית החולים. מוני היה הפצוע הקשה במחלקה הנוירולוגית בסורוקה. זוהר, אהבת נעוריו וכרסה בין שיניה עם מיכאל עמדה לצידו יום ולילה. כך גם כל בני משפחתו ובנות הגדוד אביבה אורית כרמלה מיכל וחיה ותפרח שבאו בכו ,בכו ובאו שוב.
עם יציאתו מבית החולים, ולמרות מצבו הרפואי יצא מוני למסע קשה מנשוא. הוא החליט לבקר את כל משפחות השכול של הגדוד. פקד על אורית ברושי להכין המסע ולא ויתר למרות מצבו.
מוני חברי,
אנו המשכנו בחיינו, הקמנו משפחות, פיתחנו קריירות, שרוטים לעד אך לא כמוך
סבלת 39 שנים פיזית ונפשית. רצית הרבה ויכולת מעט. חלמת ולא יכולת להגשים.
לא פיספסת אף מהמורה, לחמת את מלחמת החיים בידיים כבולות
זכית לשנות אהבה אינסופית וסוערת עם זוהר עד שכלתה
הגנת על מכאל, לא השארת אותו פצוע בשטח עד שכלה
אהבת את תלמה וזכית לאהבה גדושה ממנה עד שלא יכולת עוד.
נזכור אותך כאוהב מולדת שהקריב למענה את הכל
נזכור אותך בשיריך שירי הטבע והאהבה
אנא סלח לנו אם לא היינו עימך לאורך כל מסע חייך ולא תמכנו וסייענו מספיק
אהבנו אותך ונאהב אותך לעד, אנו פקודיך, אנשי גדוד 79 הגאה
תנחומים לכם נעם רונה תלמה רמי שולה נגה ובני משפחותיכם
יהי זכרך ברוך
מוני ניצני הלך לעולמו.
מוני שסימל עבור כולם נחישות, גבורה, וניצחונות לא עמד בקרב חייו האחרון ונפטר בבית החולים בבוקרו של ה6 באוקטובר 2012, 39 שנה לאחר פציעתו הקשה במלחמת יום הכיפורים.
מי שהיה עבור כולנו מג”ד 79 החל את דרכו בצנחנים והשתתף בקרב הקשה במיתלה במלחמת קדש. בקרב זה חילץ מוני פצועים תחת אש וזכה בעיטור הגבורה העיטור הגבוה ביותר.
לאחר מסלול ארוך בצנחנים הגיע מוני לשריון כשהוא מבוגר יחסית עם ניסיון רב משל הסובבים אותו.
פגשתי אותו לראשונה בקורס מפי”ם בשנת 1972 ואנו הצעירים בחבורה חסרי הניסיון למדנו ממנו ומניסיונו הצבאי העשיר.
בשנת 1972 קיבל את הפיקוד על גדוד השריון 79 לא לפני שעבר הסבה מקצועית ארוכה ויסודי המתאימה לאופיו והקפדתו על כל פרט ופרט.
מוני הכין את הגדוד למלחמה עם המצרים מבלי שהיה ידוע איך ומתי היא תפרוץ, אך כשבוע לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים מוני העריך על פי ניסיונו והבנתו הצבאית ולאחר שסייר בקו התעלה שאכן ההכנות של המצרים מעידות על מלחמה וזאת בניגוד להערכת מפקדיו הבכירים ממנו.
מוני לא ויתר הוא שוחח עם החיילים והסביר להם מה המצב והוציא את הגדוד אל מחוץ למחנה כדי שלא יפגע מהתקפה אווירית מצרית. ואכן ביום הכיפורים 6 אוקטובר 1973 הפציצו המצרים את מחנה הגדוד ללא כל נפגעים.
הגדוד בפיקודו של מוני שעט מרפידים לתעלה במגמה ברורה ובנחישות לתקף ולמגר את האויב, אך כידוע לנו האויב הפתיע וחיכה לגדוד בצמתים הראשיים סמוך לתעלה. התפתח קרב קשה בו נפגעו טנקים רבים מפקדים וחיילים רבים נפגעו ומוני שלט בלחימה ובכוחות כשהוא מפנה פצועים ומנסה לשמר על מסגרת גדודית למרות שנשאר עם מספר טנקים קטן מפלוגה.
בבוקרו של ה 7 לאוקטובר נשאר מוני עם כ-9 טנקים בסמוך לתעלה כשהוא מנהל קרב בלימה עקש וקשה מאד אל מול גלי טנקין וחיילי חיר מצריים שצלחו את התעלה ותקפו.
בשעה שתיים ועשרה ב 7 לאוקטובר 1973 נפגע מוני מרסיס בראשו ופונה לאחור.
על לחימתו בקרב הבלימה קיבל מוני את אות המופת.
כאן מתחיל הקרב הקשה הארוך והמתיש של מוני להמשך חיים נורמאליים כשהוא סובל מפגיעת ראש חמורה מאד.
מוני הפך לחקלאי מגדל ומדריך בענף הגרברות ועשה חייל, אך לכל אורך הדרך הפציעה לוותה אותו והזכירה לו שלא תם הקרב ויש להילחם כל הזמן.
מוני לא ויתר לעצמו וכפי שהיה בצבא לפני הפציעה הוא התאמץ לחם גם אם הלחימה היתה כנגד כל הסיכויים.
לפני כ 5 שנים גייסנו את מוני חזרה לגדוד והוא היה מאושר לפגש את החיילים חבריו ולקחת חלק בפעילות הגדוד.
מוני השתתף בכנס הגדוד ב 2008 ויחד עם תלמה רעייתו השתתף איתנו במסע ארוך וקשה שעשינו לסיני ללכת בנתיבי הקרבות ולספר את הסיפור.
מוני עומד על תעוז נוזל, צופה מרחוק על הגבעה בה עמד ובה נפגע מרסיס אחד ששינה את חייו, מוני עמד והסביר כאילו הוא המגד וכאילו לא נפגע.
בשנים האחרונות התדרדר מצבו ואנו בגדוד ניסינו לעזר ולסייע כמה שיכולנו.
ראינו את תלמה עומדת בגבורה נוכח ההתדרדרות של מוני עד לשבת האחרונה בו לא עמד לו כוחו ומוני החזיר את נשמתו לבורא.
מוני אתה אות ומופת ללוחם קצין וחבר.
יהי זכרך ברוך
מלחמה הינה אירוע מכונן, בו נחשף האדם במלואו, ללא כחל ושרק. הכרתי את מוני היכרות שטחית בטרם המלחמה, אולם ניתן היה להכירו היטב בשעות הלחימה. גדוד 79, בפיקודו של מוני, הוכפף לחטיבה 14 ביום הכיפורים אחר הצהריים. באותה יממה, מעת הגעת הגדוד לקו התעלה ועד לפציעתו הקשה של מוני, יצא לי להכירו היטב. מוני פקד על הכוח שעמד לרשותו, תוך גילוי מנהיגות, שליטה וקור רוח. דאגתו הייתה נתונה לחיי חייליו. הזדמן לי להאזין לפני זמן מה לתעבורה ברשת הקשר באותן שעות גורליות, בהן עמדנו מעטים מול רבים, והתרשמתי עמוקות מאותן תכונות. זאב, רמי ועפר תיארו את מנהיגותו של מוני ולכן לא אחזור על דבריהם.
מוני נלחם מלחמה כפולה. הלחימה אחת בחולות סיני ומלחמה נוספת לאחר היפגעותו. פציעתו של מוני הייתה קשה מאד והוא נלחם על השתקמותו בצורה נפלאה. היה זה מאבק קשה, אך לא איש כמוני יירתע.
מוני היה לוחם וחקלאי – מלח הארץ.
לא ניתן לדבר על מוני מבלי לציין את סבלותיו. היו לי שיחות ליליות ארוכות עם מוני בעת משברים קשים – שיחות שלא זה המקום לפרטן. סיפורו של מוני הינו סיפורו של איוב במהדורה ישראלית.
מוני, פקודיך וחבריך לנשק ניצבים עתה ליד קברך הרענן לחלוק לך כבוד אחרון ומביעים את הערכתם למנהיגותך ולאישיותך.
יהי זכרך ברוך!
כתיבת תגובה