גדוד 52, מוותיקי הגדודים בצה”ל, לחם בכל מלחמות ישראל – החל במלחמת העצמאות (בשורות חטיבת גבעתי), במבצע “קדש” (ככוח משוריין) ובמלחמת ששת הימים (כגדוד טנקים בחטיבה 14). כחלק מחטיבה 14 באוגדה 252, נשא הגדוד בנטל הכבד של מלחמת ההתשה בתעלה. במלחמת יום הכיפורים לחם בקרב הבלימה בגזרה הדרומית – כשעתיים וחצי ת”פ חטיבה 14, ובהמשך – ת”פ חטיבה 401, אליה הועבר בפקודה בקשר. הגדוד צלח את התעלה לגדה המערבית והגיע עם סיום המלחמה לפינה הצפון-מערבית של גבל גיניפה, ואחר כך לק”מ ה-101. גדוד 52 לחם בלבנון במלחמת “שלום הגליל”, והוא ממשיך לשאת ברציפות בנטל הביטחון השוטף, כחלק מהמערך הסדיר בצה”ל.

פריסת הגדוד עם פתיחת מלחמת יום הכיפורים

המלחמה פרצה כשהגדוד מצוי בסיומה של תקופת שהייה בקו התעלה כשהוא אחראי על הגזרה הדרומית: מהאגם המר הגדול, צפונית למעוז “בוצר” בצפון, ועד ראס מתארמה מדרום לראס סודר, בואכה מרש”ל, בדרום. הגזרה שמדרום לראס מסאלה הועברה על-ידי האוגדה ליחידה 424 (סיירת “שקד”) יומיים לפני פרוץ המלחמה.

ב- 6/10/06 היו בגדוד 32 טנקים שחולקו בין שלוש הפלוגות:

  • פלוגה א’: הפלוגה הוותיקה בפיקוד סגן דוד קוטלר, חנתה בתעוז “צידר” על ציר “יורה”, והייתה אחראית בין היתר על דרום הגזרה ועל מעוזי ראס מסאלה, “המזח” ו”הכפר”.
  • פלוגה ב’: פלוגה צעירה לאחר צמ”פ וקו אחד, בפיקוד סגן חנוך סנדרוב ז”ל, חנתה בתעוז “נוצה” על ציר המיתלה, והיתה אחראית על מרכז הגזרה ומתחם “מפצח”.
  • פלוגה ג’: גם היא פלוגה צעירה, בוגרת צמ”פ וקו ראשון, בפיקוד סגן בועז עמיר, חנתה בתעוז “מצווה” על ציר הגידי, והייתה אחראית על מעוזי “ליטוף” ו”בוצר”.

לגדוד הייתה פלוגת מפקדה בפיקוד סרן יורם אביגד, שעסקה בתחזוקה השוטפת של המעוזים ושל כלל הכוחות שבתעסוקה בגזרה הדרומית.

פלוגת חרמ”ש ה’ (סדירה) פורקה מספר חודשים לפני המלחמה (עקב החלטה על קיצור שירות וצמצום סד”כ). היא הגיעה לגדוד ב- 13/10/73 בפיקוד סרן משיח, כפלוגת מילואים.

פלוגת הסיור החטיבתית (מוקטנת) 67 בפיקוד רס”ן נחום שמר ז”ל הייתה ממוקמת ב”בסיס טילים” (“טלפטיה” במפת הקוד) ועסקה במשימות ביטחון שוטף: היא איישה את התצפיות ארוכות-הטווח: 215ה’; 215ו’ ו- 215ז’, וביצעה סיורים ומשימות אחרות בגזרה.

בגזרת הגדוד היו פרוסות שלוש סוללות ארטילריות מגדוד 402 של אגד ארטילרי 209: סוללת הגידי, מדרום לתעוז “מצווה” על דרך חת”ם; סוללת קראת מוּרה, ליד תעוז “נוצה”, וסוללת תותחים נגררים בתעוז “מבדד”, הוא “נברון” הדרומי.

עם תחילת הלחימה פרסו שלושה תאג”דים: תאג”ד החה”ן על ציר הגידי, מזרחית ל”מצווה”; תאג”ד 52 במחנה המיתלה, ותאג”ד 402/חת”ם על ציר “יורה”, מזרחית ל”צידר”.

איוש מעוזים בגזרת הגדוד:

  • מעוז “בוצר” בצפון הגזרה, בין האגם המר הגדול לאגם המר הקטן, ומעוז “ליטוף”, לחוף האגם המר הקטן, אוישו בחיילים מחטיבה 16 (מילואים).
  • המעוזים “מפצח”, “כפר” ו”המזח” אוישו על-ידי חיילי נח”ל סדירים.
  • מעוז ראס מסאלה: נפתח מחדש ב- 3/10/73 כתצפית על גבי זחל”ם, ואויש בחיילי נח”ל.
פריסת גדוד 52 : 6/10/1973

פריסת גדוד 52 : 6/10/1973 צהריים

 

6.10.1973

הפקודות שנתקבלו מהרמות הממונות עד שעה 13:00 ביום הכיפורים, אסרו יציאת טנקים לחניונים מחוץ לתעוזים לפני 16:00, וכן אסרו על הצבתם מראש בעמדות הקדומניות (השולטות על המעוזים, על כביש התעלה ועל התעלה עצמה) מחשש להסלמה. האש נפתחה ב-14:00 בהפגזה לכל אורך הקו, ובהפצצה מהאוויר על פלוגות הטנקים והסיור בתעוזים ובמחנות כשהן בשלבי יציאה מהם.

הפלוגות יצאו לעמדותיהן הקבועות תוך שהן משמיטות טנקים על-פי פקודת “שובך יונים” כדלהלן:

  • פלוגה א’ הכניסה שני טנקים בפיקוד סג”מ דוד כהן ל”מזח”.
  • פלוגה ב’ שלחה שני טנקים בפיקוד סג”מ אורי שכטר ז”ל לראס סודר.
  • פלוגה ג’ שלחה מחלקת טנקים בפיקוד סגן יהושע דנינו ל”בוצר”.

את פלוגות א’ ו-ב’ הקדים בעמדותיהן כוח חי”ר מצרי שחצה את התעלה מיד עם שעת ה”ש” (ב-14:00), נע במהירות ותפס את הרמפות באזור “הכפר”, “המזח” “ומפצח”, כדי לבלום את הטנקים הקרבים.

השעות הראשונות של המלחמה בגזרות פלוגות א’ וב’ התאפיינו בלחימה קשה מאוד של הטנקים, עם נפגעים רבים, מול חי”ר מצרי משופע בטילי RPG ומול ירי טילי נ”ט “סאגר” מרמפות מצריות בגדה המזרחית של תעלת סואץ.

בשלוש עד ארבע שעות לחימה אלה ספג הגדוד את מרבית אבדותיו בחללים, פצועים וטנקים מושמדים ופגועים, תוך כדי כך שמחלקות, צמדי טנקים וטנקים בודדים נלחמים בחי”ר המצרי בגדה המזרחית, בסירות הצולחות את התעלה וסייעו למעוזים באש, בחבירה, בפינוי נפגעים ובעצירת התקפות עליהם. פלוגת הסיור החטיבתית (מוקטנת), בפיקוד המ”פ רס”ן נחום שמר ז”ל, הוזעקה בסביבות 16:00 וביצעה, בפיקוד המג”ד, יחד עם 5 טנקים מפלוגה ב’ בפיקוד הסמ”פ סגן אבי גור (המ”פ חנוך סנדרוב ז”ל נהרג זמן קצר קודם לכן), התקפת נגד מקומית מוצלחת בצומת “עטיפה”-”לקסיקון”, ובמרחב הרמפות בין הסוללה המזרחית וציר הכביש “לקסיקון”. התקפה זו השיבה את השליטה במרחב “מפצח” לידי הגדוד. המג”ד הורה בשלב זה לסמ”פ ב’ לסרוק השטח ולפנות פצועים, הרוגים וטנקים פגועים ל”נוצה”.

פלוגה א’ לחמה גם היא מלחמה קשה, רבת נפגעים, בחי”ר מצרי ובטילי נ”ט מהגדה המערבית באזור “המזח” ו”הכפר”. הפלוגה פינתה חלק מנפגעיה לתוך מעוז “המזח”, עד שהמעוז נחסם באש ובמוקשים (בסיכומו של אותו יום לחימה נמצאו ב”מזח” 4 טנקים על צוותיהם, חלקם פצועים, כולל הסמ”פ הפצוע).

במקביל ללחימת פלוגות א’ ו-ב’ בדרום הגזרה ובמרכזה, נלחמה פלוגה ג’ בפיקוד בועז עמיר באזור “ליטוף”. מח’ 1 מפלוגה ג’ בפיקוד סג”ם אורי אגמון ניהלה קרב מופת כנגד חטיבת הנחתים 130 שנחתה על החוף הדרומי של האגם המר הקטן. שלושת הטנקים הללו של פלוגה ג’ השמידו עשרות כלים של חטיבת הנחתים וזו נבלמה, אך הספיקה לשלוח כוח שאיגף את “המחנה הפולני” מצפון, כדי להמשיך ולנוע מזרחה על כביש הגידי. כוח זה הושמד על-ידי גדוד 46 מחט’ 401. כוח נגמ”שים אחר של חטיבת הנחתים פנה דרומה אל דרך חת”ם, ותקף בחשכה את תעוז “מצווה”. על התעוז הגן בהצלחה, בקרב גבורה, רס”ל פלוגה ג’ חיים יודלביץ’, שהסתייע בצוות טנק יחיד שחזר על שרשראות מטיפול ג’ ברפידים.

מעבר לחטיבה 401 וחלוקת הגזרה הדרומית לשלוש גזרות משנה

בסביבות 16:30, בעיצומה של הלחימה הועבר הגדוד בקשר לחטיבה 401 שקיבלה, כמתוכנן, את הפיקוד על הגזרה הדרומית. עם הגעת כוחות חטיבה 401 בסביבות 20:00, חולקה הגזרה הדרומית כדלהלן:

  • החלק הדרומי שכלל את תצפית ראס מסאלה (הלוחמים פונו בינתיים בפקודת האוגדה), ואת מעוזי “המזח” ו”הכפר”, הועבר עם פלוגה א’ לאחריות גדוד 195 בפיקוד סא”ל עוזי לנצנר.
  • מרכז הגזרה ו”מפצח” בפיקוד מג”ד 52, עם מה שנותר מפלוגה ב’, ועם הפלס”ר ועוד כוח תגבור של פלוגה כ’ מגד’ 195 בפיקוד רס”ן מוטי פז, שהגיע בסביבות 20:00.
  • צפון הגזרה: שני צדי ציר הגידי, כולל פלוגה ג’ שלחמה שם ומעוזי “בוצר” ו”ליטוף”, הועברו לאחריות גדוד 46 של חטיבה 401, בפיקוד המג”ד רס”ן דוד שובל.

ליל 6-7.10.1973

הלחימה הקשה נמשכה בצורה דומה גם בשעות החשכה, כשהמצרים מסתייעים בארטילריה מסיבית מאוד ואמצעי ראיית לילה לכלי הנ”ט.

ריכוז הנגמ”שים של הפלס”ר שמצפון לצומת ציר המיתלה וכביש התעלה, ספג מכה ארטילרית ממנה נהרגו המ”פ, רס”ן שמר ז”ל ומספר לוחמים, והמג”ד החליט (לאחר חיפוש מסובך ומציאת נגמ”ש המ”פ) להרחיקה מזרחה מחשש לפגיעות נוספות.

כוחות הטנקים: מחלקות, צמדים וטנקים בודדים המשיכו לפעול גם בחשכה, במחיר נפגעים כבד מאוד לכל אורך הגזרה בחבירות למעוזים, בפינוי נפגעים, בעלייה לעמדות ובירי על סירות במים, בניהול אש עם חי”ר שהיה כבר בגדה המזרחית וכו’. בלחימת הלילה על הסוללה נפגע ונדלק טנק של פלוגה כ’ מפגז זרחן.

בלילה נסרקו על-ידי המג”ד ומחלקה מפלוגה כ’ (בפיקוד מ”פ כ’) מעוזי “מפצח” ב’ ו-ג’, כדי לוודא שלא נותרו בהם חיילים.

מצב זה שרר, פחות או יותר, לכל אורכה של גזרת החטיבה.

7.10.1973

הלחימה משחר יום א’ 7/10/73 דמתה לזו של הלילה הקודם, אך הטנקים ברמפות ובעמדות נחשפו שוב באור היום לאש טילי נ”ט מהרמפות המצריות בגדה המערבית.

בבוקר יום א’ 7/10/73 שלח מג”ד 195 את מ”פ א’ (שנותר ללא קצינים) עם טנק נוסף, ללחימה בחי”ר מצרי באזור בית החרושת לגבס. טנק זה נפגע ונדלק, והיו לו נפגעים נוספים.

פלוגה כ’ מגדוד 195 בפיקוד מג”ד 52 נלחמו כנגד חי”ר מצרי, כשהיא ממשיכה לשלוט על הרמפות משני צדי צומת “עטיפה”-”לקסיקון”. בשלב זה נפגעו טנקים גם ממוקשים שהונחו בשטח. הפלס”ר פונה מזרחה בהוראת המג”ד להתארגנות בבסיס טילים. מעשית, פלוגה ב’ לא הייתה קיימת עוד, והסמ”פ נשלח על-ידי המג”ד למרדף בטנק בודד אחר שני נגמ”שים מצריים – כנראה שרידי חטיבה 130 – שתצפית דיווחה עם אור ראשון על תנועתה בשטח דרומית מערבית לקראת מורה.

פלוגה ג’ תדלקה ותחמשה בבוקר, והמשיכה בלחימה ת”פ גדוד 46 באזור תעוז “מצווה” ו”המחנה הפולני”.

לפנה”צ פקד המח”ט, אל”מ דן שומרון, לנתק מגע מהמעוזים ולא להתקרב יותר מתחת לטווח 3,000 מהסוללה עקב ירי טילי הנ”ט. פלוגה כ’ עם מג”ד 52 נעה אחורה לעמדות על ציר “עטיפה” מזרחית ל”מדונה”.

מהיערכות זו מזרחית ל”מדונה” (במקביל לניסיון כושל של גדוד 46 לחילוץ מעוז “ליטוף”), בוצעה התקפת-נגד של פלוגה כ’ בפיקוד מג”ד 52 מערבה אל “המדונה”, ומעמדותיו שם השמיד הגדוד לראשונה טנקים מצריים שחצו בגזרת דיוויזיה 7. לאחר כישלון החילוץ של מעוז “ליטוף”, כשברשותה 23 טנקים כשירים בלבד ומול חדירה מסיבית של שריון מצרי מדרום ל”ליטוף” לאזור “נחושתן”, ניתקה חטיבה 401 מגע לכל אורך הגזרה והתייצבה לאורך “כביש החת”ם”: גדוד 46 ממזרח ל”מחנה הפולני”; צומת “כביש חת”ם” עם ציר המיתלה נתפס על-ידי גדוד 52, והשוליים המזרחיים של קראת מורה נתפסו על-ידי גדוד 195.

ליל 7-8.10.1973 חניון שלושת הטנקים

ב-7/10/73, בשעות אחר הצהריים, הורה המח”ט למג”ד 52, שיחידתו לחמה 33 שעות ברציפות וספגה אבדות ניכרות, לנוע להתארגנות בצומת כביש הרוחב.

באותו הערב התארגן הגדוד בצומת זה עם שלושה טנקים: טנק המג”ד, טנק סמ”פ ב’ (יתר הטנקים של פלוגה זו היו פגועים או נמצאו בתיקון ב”נוצה” ובגש”ח), וטנק מ”פ א’ שנותר לבדו כשיר מכל הפלוגה (טנקים אחדים בתיקונים ב”צידר”), ושוחרר חזרה לגדודו על-ידי מג”ד 195 (פלוגה ג’ המשיכה להילחם ת”פ גדוד 46). כמו כן היו שלושה טנקים של פלוגה ג’ ב”בוצר”, שני טנקים של פלוגה ב’ בראס סודר וארבעה טנקים של פלוגה א’ ב”מזח”.

במשך הלילה תוקנו טנקים רבים מאחור וצוותו מחדש, ובבוקר מנה הגדוד 14 טנקים בשתי פלוגות מוקטנות: א’ ו- ב’. רס”ן דני בנדל הצטרף בבוקר וקיבל פיקוד על פלוגה ב’.

8.10.1973 המפנה

בשעות הבוקר הורה המח”ט לגדוד לנוע מערבה על ציר המיתלה, ודרומה על “כביש החת”ם” כדי לתפוס עמדות במוצא ואדי מבע’וק, בשוליים הדרומיים של רכס קראת מורה. מעמדות אלה, ששלטו באש על צומת “המזח”–ציר התעלה, השמיד הגדוד 6 טנקים ומשאיות אחדות. השתררה תחושה של מפנה בלחימה ופעולה באגרוף מרוכז, ולא בטפטוף של כלים בודדים.

אחר הצהריים (לימים הסתבר שעקב רצון לפנות השטח לאוגדה 143 שהייתה אמורה להגיע בהתקפת הנגד מצפון לדרום ולצלוח בסואץ), ניתנה הוראה לפנות את השטח ולנוע מזרחה ל”כביש חת”ם”, במקום בו חוצה אותו ואדי מבע’וק. שם שהה הגדוד בשני חניוני לילה.

9.10.1973 קרב שריון בשריון עם כוחות מדיוויזיה 19

ב- 9/10/73 פעל הגדוד פעם נוספת מהעמדות שבהן היה ב- 8/10/73, בשוליים הדרום-מערביים של רכס קראת מורה. שם, באגף השמאלי של החטיבה, ניהל הגדוד קרב שריון בשריון מוצלח וקלסי, והשמיד תוך כמחצית השעה 23 טנקים ונגמ”שים רבים.

למרות זאת, ועל אף שנפגעו לו כלים, הצליח כוח ממוכן מצרי לנוע בזריזות ובאומץ דרך הערוצים בשטח נמוך, וברווח שבין פריסת גדוד 195 וגדוד 52, תפס את רכס קראת מורה, שפונה קודם לכן מכוחות גדוד 46 עקב העברת קו ההפצצה של חיל-האוויר מדרום לצפון דרך הרכס.

בסיומו של אותו היום התרכזה החטיבה על שלושת גדודיה על “כביש החת”ם” משני צדי ציר המיתלה, מול “נוצה”, כשמדרומה פועל על ציר “יורה” – ואדי מבע’וק – גדוד צנחנים 202 מחטיבה 35.

10-14.10.1973 בלימה

פלוגה ג’ (מוקטנת) חזרה לגדוד 52 ב-11/10/73. פלוגת “שוט” מחטיבה 164 הצטרפה לגדוד למשך 3 ימים. פלוגת חרמ”ש מילואים (בפיקוד סרן משיח) חברה לגדוד וסייעה באחזקת עמדות הטנקים בלילה, בתצפיות ובאבטחה.

14.10.1973 קרב ואדי מבע’וק נגד כוחות מדיוויזיה 4

תרומת הגדוד להשמדת הכוח המצרי – מח’ 3 מפלוגה ג’, בפיקוד סגן יהושע דנינו, ת”פ גדוד 46.

15-18.10.1973 המשך קרב הבלימה

חטיבה 401 עם גדוד 46 וגדוד 195 נעה לצליחה, וצלחה ב-19/10/73.

18-22.10.1973 בלימה בגזרה מורחבת עד הפסקת האש הראשונה ב- 22.10.1973

גדוד 52 בפריסה מורחבת מצפון ומדרום לציר המיתלה, ת”פ סמח”ט 401 ואוגדה 440.

23.10.1973 צליחה

בבוקר 23/10/73 הועברה הגזרה לגדוד מילואים, וגדוד 52 פחות פלוגה א’ עם פלוגות ב’, ג’ ו-ה’ (22 טנקים ושישה נגמ”שי חרמ”ש), נע דרך כביש הרוחב וציר “עכביש” לצליחה על גשר הגלילים. הגדוד הגיע בתנועה לילית אל מדרום לפאיד והתייצב ככוח פיקודי בפינה הצפון-מערבית של רכסי גיניפה, בין אוגדה 143 ואוגדה 252.

24.10.1973 הפסקת האש השניה

באותו היום ועד כניסת הפסקת האש לתוקפה, התנהלו חילופי אש ארטילריים וירי על מגנן נ”ט. הגדוד עבר ת”פ חטיבה 11.

28.10.1973 חבירה

חבירה לחטיבה 401 בק”מ ה-101.

כתב: אלוף (מיל’) עמנואל סקל – מג”ד 52 במלחמת יום הכיפורים.
אושר: צה”ל/מחלקת היסטוריה.
ערך: אל”ם (מיל’) ברוך קורות.