פלוגה ז’ – “זיגי” (במקור שם הקוד היה “זוגי”, אך השינוי נקבע על ידי מטעמים של נוחיות היגוי) לחמה לכל אורך המלחמה והשתתפה בכל הקרבות המשמעותיים במסגרת גדוד 79/ 196  חטיבה 14. אחד משיאי הלחימה או נכון לומר שיאם של הקרבות היה בפריצה ל”חווה הסינית”.
“החווה הסינית” – “אמיר”, הצירים “טרטור”, “לכסיקון”, “נחלה”, “שיק”, “אושה” היו מתחם מצרי גדול ומבוצר בו נבנו מחפורות, עמדות טנקים, עמדות חי”ר, סוללות טילים ועוד. המשימה של הפלוגה במסגרת הגדוד הייתה:
“כיבוש הגדה המזרחית בגזרתה (תעלת סואץ ציר “לכסיקון”) עד ציר “אושה” ואבטחה כלפי צפון, תוך ניסיון לתפוס גשר” (באזור ציר “אושה” ר.מ).

ב-15 לאוקטובר 1973 היינו בעיצומן של ההכנות למבצע כשאנו חשים באוויר את עצמת האירועים העומדים לפנינו. מצד אחד אני כמ”פ נדרש להפגין מנהיגות ורוח איתנה אל מול חיילי ומצד שני אני יודע שהמשימה הזו תגבה קרבנות רבים ומן הסתם גם את שלי.

שעות ספורות לפני היציאה פנה אלי ירון גבעתי שהיה תותחן בטנק של ירון פיק ובקש לשוחח איתי, פנינו הצידה ושם הוא הביע בפני את בקשתו “אנא הבטח לי שאתה מחזיר אותי חי הביתה” . אין לי מילים לתאר את מה שחשתי ופה אני חייב להסביר לקוראים, שלפי תפיסתי היום, הייתי “ילד” בן עשרים ושתיים והוא “ילד” בן עשרים ואני ללא כל ניסיון וידע איך מטפלים בסוגיה שכזו. חיבקתי אותו, ניסיתי להעביר לו את הרגשת הביטחון ביכולתנו ובהצלחתנו ונפרדנו איש איש לטנק שלו. בשעה 02:00 לערך באותו לילה ירון גבעתי נהרג.

בשעה 18:00 לערך יצאנו למבצע בשיירה חטיבתית מרשימה מאד. הגענו לכביש התעלה ובאזור צומת “שיק”-”לכסיקון” היינו הגדוד המוביל כשמ”פ ח’ ישראל בן ארי, מצנע המג”ד ואני מובילים.
אני מוצא את עצמי, “אותו ילד בן עשרים ושתיים” מוביל, יחד עם מצנע וישראל שהיו מבוגרים ומנוסים ממני את הגדוד, החטיבה, האוגדה ואת צה”ל כולו במבצע שחייב לשנות את פני המערכה. איזו אחריות כבדה על כתפי.

הפלוגה מנתה 6 טנקים ונגמ”ש ש.כ (שרות כללי). בדרך טנק 2 של יזהר דקל התנגש עם טנק אחר ונשאר בלילה עם צוותו באזור מעוז “לקקן”, בתנועה צפונה, על ציר “לכסיקון”, בין ציר “טרטור” לציר “שיק” נפגע הטנק של יעקב גירון יעקב נהרג וצוותו פינה אותו לאחור. נשארנו 4 טנקים ונגמ”ש ש.כ.

פתחנו באש באזור ציר “שיק” וצפונה והשמדנו כל מה שנמצא בדרכנו – טנקים, חי”ר, משאיות ו-נ.ט בטווחים קצרים מאד. השטח כולו בער והמצרים עדיין לא הבינו מה קרה. הגדוד והפלוגה נלחמו כמו מטורפים אך כמות הנפגעים גדלה, מ”פ י’ יובל נריה עלה על מוקש בכניסה ל”חווה הסינית”, לא הצליח לחבר לפלוגתו והטנקים שלו הצטרפו לפלוגה שלי ושל ישראל, לא עבר זמן רב וישראל בן ארי מ”פ ח’ נהרג וחולץ על ידי ברטי אוחיון וברוך גאולה. המשכנו צפונה לכיוון ציר “אושה” והגענו עד אליו. בדרך צפונה טנק 2א’ מהפלוגה שלי, בפיקודו של שי ליפשיץ יחד עם נגמ”ש הש.כ בפיקודו של הרס”פ (רב סמל פלוגתי) אלי מחלב נפלו למחפורת, נתקעו ולא יכלו להמשיך. לא היו נפגעים והסברתי להם שנחלץ אותם בסוף הקרב.
בפלוגה נשארו 3 טנקים מ”מ 1 יפתח יעקב, מ”מ 3 ירון פיק, ומ”פ רמי מתן. פריסת החטיבה הייתה גדולה מדי ומצנע קיבל אישור מאמנון המח”ט לנוע דרומה חזרה עד מצפון לציר ” שיק”. בתנועה הזו מצנע נפצע ופונה בטנק “10 וחצי” של יואב שרייבמן לאחור.
בגדוד נשארו 8 טנקים היתר נפגעו ויצאו מכלל פעולה ומתוך שלד הפיקוד נשאר נתן הסמג”ד שהפך למג”ד ואני.
ייצבנו קו כקילומטר מצפון לציר ” שיק” ואני באישורו של נתן שלחתי את ירון פיק ואת יפתח יעקב לחלץ את צוות 2א’ של שי ליפשיץ ואת צוות הנגמ”ש של אלי מחלב הרס”פ.

ירון ויפתח נסעו צפונה, ירון התמקם בחיפוי ויפתח הגיע ללוחמים, העלה אותם על הטנק שלו והתחיל בתנועה, בשלב הזה הטנק של ירון נפגע והתחיל לבעור. ראיתי את הפגיעה ואמרתי ליפתח יעקב לנוע ולחלץ את אנשי הצוות, יפתח נע לכיוונם וגם הוא נפגע אך עדיין לא בער.  ראיתי את מה שקרה, דיווחתי לנתן והודעתי לו שאני יוצא לחלץ אותם. למעשה נשארתי הטנק היחיד בפלוגה. מתפתח ביני ובין נתן דו שיח לגבי החילוץ ובסופו של עניין יצאתי לחלצם ללא אישור.

התחושה שלי הייתה קשה אך אני ידעתי שכל מה שלמדתי כאדם, כחייל, כמפקד ומ”פ בקרב וכל מה שלימדתי את חיילי בפלוגה ובקורסים מגיע לידי ביטוי עכשיו בחילוץ הזה. ההחלטה לצאת ולחלץ את חיילי הפצועים היא ההחלטה החשובה ביותר שקיבלתי בימי חיי. כל תמצית הווייתי הגיע לידי ביטוי ומיצוי ברגעים אלו.

יצאתי לדרך, הגעתי לאזור הפצועים והתחלתי להעלותם על הטנק, הבריאים עזרו לפצועים והטנק היה עמוס באנשים הן על הצריח והסיפון והן בפנים. לפתע הרגשתי שטנק מטווח אותי ופגע “קצר” (לפני הטנק שלי). הייתי בדילמה נוראית. האם להמשיך ולקחת פצועים ובכך לסכן את כל מבצע החילוץ או לחזור אחורנית לתאג”ד (תחנת איסוף גדודית) עם הפצועים שעל הטנק ולאחר מכן לבצע סבב שני של חילוץ.

ההחלטה נפלה ונסעתי לאחור הגעתי לתאג”ד הורדתי את הפצועים וחזרתי לאזור החילוץ. הפעם לקחתי איתי טנק נוסף, הטנק של זאב מדז’יגורסקי שהתותחן היה ברטי אוחיון.

הגענו לנקודה אספנו את מי שנשאר וחזרנו לתאג”ד. הטנק שכמעט פגע בנו הושמד על ידי ועל ידי הטנק של זאב.

בשלב הזה הסתבר לנו שלא הבאנו את כולם כי המ”מ יפתח יעקב נשאר בשטח. חזרנו בשלישית הטנק שלי, הטנק של זאב ונגמ”ש הקש”א (קצין קישור ארטילרי) להביא את יפתח אך שהגענו לשטח לא מצאנו אותו. ללא כל פקודה או הוראה קפץ ברטי אוחיון מתא התותחן בטנק של זאב ובמבצע יחיד שראוי להערכה רבה וטבול בגבורה עילאית יצא רגלית לחפש את יפתח. האזור היה מלא גופות של מצרים  השטח היה אדום מהמדורות והאבוקות של הכלים הבוערים. ברטי עבר גופה גופה ומצא דרך מאד מקורית לדעת מיהו מי.  הוא פשוט שאל: “אתה יהודי?” אם לא הייתה תשובה או תשובה לא ברורה אז הוא הבין שעליו להמשיך ולחפש לבסוף הוא הגיע ליפתח וכששאל אותו “האם אתה יהודי?” ענה לו יפתח “כן, אבל קשה מאד להיות יהודי”. יפתח היה פצוע קשה ואיבד את ההכרה מדי פעם.  ברטי גרר אותו בעזרת רצועת הסרבל והביאו לטנק. רמי גולן איש גדול מידות תפס את יפתח והרים אותו לטנק. וכך, כשיפתח על הטנק חזרנו לאחור והשלמנו את משימת חילוץ הפצועים של פלוגה ז’ – “זיגי”. במבצע החילוץ חולצו 3 פצועים בתוך הטנק ועוד 11 פצועים ו-2 חללים על גבי הטנק שלי ופצוע נוסף – יפתח יעקב על הטנק של זאב מדז’יקורסקי וברטי אוחיון.

חילוץ נפגעים על גבי הטנק של מ"פ ז' - סרן רמי מתן ב"חווה הסינית" בליל 15-16.10.1973

חילוץ נפגעים על גבי הטנק של מ”פ ז’ – סרן רמי מתן ב”חווה הסינית” בליל 15-16.10.1973

הסיפור איננו מושלם מבלי להסביר שכל המבצע הזה לא היה יכול להתבצע אלא בזכותם  של הצוות שלי והפלוגה כולה. צוות הטנק שלי, קובי לפיד התותחן, משה מזרחי הטען קשר, ושדי ישעיהו הנהג. צוות מקצועי, אמיץ, נחוש וחדור מוטיבציה עצומה. צוות זה הוא שנתן לי את הכוח. והפלוגה עצמה, פלוגת קורס מפקדי טנקים על חניכיה ומפקדיה שמהר מאד שינתה את המבנה המקורי שלה וקלטה לתוכה צוותים חדשים ובלתי מוכרים היא זו שהמשיכה להיות “זיגי” בקשר והיא זאת שלחמה בגבורה וללא מורא ופחד ועמדה מול כל האתגרים הקשים. אני מודה לצוות ולפלוגה שהייתה לי זכות לפקד עליהם במלחמה זו.

אל”ם (מיל’) רמי מתן – מ”פ ז’ (“זיגי”) במלחמת יום הכיפורים

לעיון ברישומים שאייר קובי לפיד תוך כדי הלחימה בצירוף קטעי יומן שכתב, יש להקיש כאן.

הערת מערכת אתר חטיבה 14: תיאור לחימתה של פלוגה ז’/גדוד 79 ומפקדה – סרן רמי מתן מופיע בספרו של אל”ם (מיל’) אלישיב שמשי “ולא אשוב עד כלותם” בהוצאת מערכות – משרד הביטחון ההוצאה לאור, חלק שני – מפקדי פלוגות טנקים בלחימה, תחת הכותרת “תעוזה ללא גבול – סרן רמי מתן – מ”פ טנקים בלחימת לילה” (עמודים 125 – 139).