הכתבה פורסמה בתאריך 18 לאפריל 2010 במסגרת העיתון מעריב בכתבה של העתונאי איתי אשר

יותר מ-36 שנה עברו מאז מלחמת יום הכיפורים, אבל המלחמה על המלחמה ממאנת לגווע. אחרי כמעט ארבעה עשורים נוקטים מפקד חטיבה 600 במלחמה, אל”מ (מיל’) טוביה רביב, ועמו מפקדים ולוחמים בצעד חריג ומאיימים לפנות לערכאות משפטיות נגד עמותת “יד לשריון”.

לטענתם, העמותה מזערה באופן מגמתי את חלקה של החטיבה במהלכי המלחמה המופיעים באתר המורשת בלטרון.

“חטיבה 600 הועלמה מדפי ההיסטוריה, נמחקה”, זועם רביב בן ה-76. “מדינת ישראל לא הכירה ולא מכירה את מה שעשינו במלחמה. זה קרה כי שתקתי יותר מ-36 שנה. סמכתי על החוקרים וההיסטוריונים של השריון, שיתעדו את מה שאירע, וטעיתי. הייתי נאיבי. אבל הזלזול וההתעלמות האלה ייגמרו. אני לא יכול לשתוק יותר. אני מרגיש חובה לפתוח את הפה בכל העוצמה, ולא אפסיק עד שיתוקן העוול”.

חטיבת הטנקים 600 לחמה באוגדתו של אריאל שרון בסיני, לצד חטיבה 14 וחטיבה 421. רוב לוחמיה היו מילואימניקים בשנות ה-20 המוקדמות לחייהם. בוגרי מלחמת ההתשה, שיצאו למלחמה עם הטנקים המתקדמים ביותר בצה”ל, פטון אם-60. את המלחמה החלה חטיבה 600 עם 113 טנקים. היא סיימה אותה עם 19 בלבד. היא נחשבת לחטיבת המילואים שספגה את האבדות הכבדות ביותר בצה”ל: 119 הרוגים, יותר מ-400 פצועים , ו-19 לוחמים שנלקחו בשבי.

את חמתם של ותיקי חטיבה 600 עורר “מיצג מלחמת יום כיפור”, שהוקם לפני כשנתיים באתר ההנצחה לחללי השריון בלטרון. לדבריהם, כשביקרו במקום נדהמו לגלות כי בכל המיצג מופיע אזכור בודד בלבד לחטיבתם, וגם זאת רק במסגרת הצגה כללית של הכוחות שלחמו תחת פיקודו של שרון.

“מהלכים רבים של החטיבה כלל אינם מוזכרים, וגם באזכורים של קרבות שבהם נטלה חלק לא מצוין שמה של החטיבה. ותיקי החטיבה, בראשות המח”ט רביב, מאשימים את עמותת “יד לשריון” כי יחידות אחרות שעליהן פיקדו במלחמה “קרובים לצלחת”, ו”לוביסטים”, כדבריהם, זכו לאזכורים רבים ומפורטים.

לטענת רביב, כשפנה לוועדת התכנים של “יד לשריון” כדי לבדוק מדוע נשמט חלקה של חטיבה 600, נאמר לו, בין היתר, כי מהלכי החטיבה במלחמה היו “משניים” וכי העמותה אינה מתכוונת לשנות את המיצג.

המהלך המכריע

הטענות להעלמה מוחלטת של החטיבה ממיצג המלחמה מתייחסות לשלושה מהלכים עיקריים ומשמעותיים במלחמה. הראשון שבהם הוא תיאור מבצע הצליחה, בליל 15 באוקטובר 1973, שנחשב למהלך שהטה את הכף לטובת צה”ל. על פי ותיקי חטיבה 600 תפיסת ראש הגשר על ידי חטיבה 14 וצליחת התעלה על ידי חטיבת הצנחנים במילואים וטנקים מחטיבה 421, התאפשרו בזכות תקיפה שביצעה חטיבה 600 על הארמייה השנייה, במה שלדבריהם הוגדר אז על ידי שרון כ”פעולת הסחה”.

במיצג אין כל אזכור להשתתפות החטיבה במבצע או לתקיפה שביצעה. האירוע השני הוא הגרירה המורכבת של “גשר הגלילים” על ידי טנקי החטיבה. לטענתם, על אף שבמיצג בלטרון מופיעים צילומים של גרירת הגשר, לא נכתב שם כי את המהלך ביצעה חטיבה 600.

הטענה השלישית מתייחסת להתעלמות ממהלכי החטיבה ב”צד הישראלי” של התעלה, ולכך שכל ההתייחסות במיצג היא רק למהלכי צה”ל ב”צד המצרי” של התעלה בימים שלאחר הצליחה. ותיקי החטיבה זועמים בעיקר על כך שאין כל
אזכור להתקפה שביצעו ב-21 באוקטובר על המתחם המצרי “מיסורי”, שבה נהרגו עשרות לוחמים.

“מי שלא צלח את התעלה נחשב לכוח נחות, ואלה שנשארו לשמור על ראש הגשר נמחקו לחלוטין מספרי ההיסטוריה”, אומר סגן אלוף (מיל’) דני קריאף, שלחם כמפקד מחלקת טנקים בחטיבה 600 ועומד בראש עמותת ההנצחה שלה. “כמי שלחם גם בצד המזרחי וגם בצד המערבי של התעלה, אני יכול לומר שהקרבות בצד המזרחי של התעלה היו קשים לאין שיעור מהקרבות בגדה המערבית. ל’יד לשריון’ לא הייתה כל כוונת זדון, אבל להתייחס למשימות שלנו כאל ‘משניות’ זה קשקוש מוחלט.

“כל מה שעם ישראל מכיר ממלחמת יום כיפור זה את קהלני, איציק מרדכי ויאנוש. יחידות שלמות, ובהן חטיבה 600, נמחקו מהזיכרון הלאומי, ועל זה בדיוק אנחנו יוצאים עכשיו למלחמה”.
“אנחנו קיבלנו במלחמה את המשימות הקשות והמחורבנות ביותר”, מוסיף יורם דורי, שלחם ביום כיפור כתותחן בגדוד 407 של החטיבה וכיום משמש כיועצו של הנשיא שמעון פרס. “מאז תום המלחמה מקננת בנו התחושה שנעשה ניסיון שיטתי לגמד ולהסתיר את חלקנו. אנחנו, שנשארנו בחיים, יכולים להתמודד עם זה בלי בעיה, אבל קיימת חובה לדאוג לזכרם של חברינו שנפלו. חשוב שהמשפחות השכולות יידעו מה עשו יקיריהם. הצדק צריך גם להיראות”.

עופר עידן, שהיה נהג הטנק של מפקד גדוד 410 בחטיבה, מסביר: “רוב הלוחמים בחטיבה שלנו חזרו מהמלחמה עם שריטה ולאף אחד מהם לא היה כוח להילחם יותר. חיילים לא מעטים אובחנו כהלומי קרב מהמלחמה, רובם בעשר השנים האחרונות, והציבור אפילו לא יודע שבכלל היתה קיימת חטיבה 600″.

בימים הקרובים מתכוון מפקד החטיבה טוביה רביב לפרסם בכלי התקשורת מודעות גינוי לעמותת “יד לשריון” ולפנות לרמטכ”ל ולשר הביטחון בדרישה להורות על סגירת אתר המורשת, עד לתיקון
הפרטים המופיעים בו. אם לא ייענו דרישותיו הוא מאיים לפנות לבית המשפט.

“הניסיון לגמד ולמחוק מהזיכרון הקולקטיבי את פעילותה של חטיבה 600 במלחמה הוא שערורייה”, אומר רביב. “יש לסגור את האתר בפני מבקרים עד לביצוע התיקון.

“אסור להמשיך ללמד את חיילי ואת עם ישראל היסטוריה שגויה. אסור להסתכן בכך שיגיעו לאתר, לפני תיקון הכתוב, משפחותיהם של חללי החטיבה ולאחר עיון ישאלו את עצמם: ‘על מה בדיוק נפל בננו, הרי החטיבה הזאת לא עשתה שום דבר?’. אני כבר בן 76 ואת המלחמה הזאת אני לא עושה למעני. אנחנו נלחמים את הקרב של חברינו המתים, וגם של חברינו החיים”.

בעמותת “יד לשריון” דוחים בתוקף את טענותיהם של לוחמי חטיבה 600. “מדובר בהשמצות גסות”, אומר אלוף משנה (מיל’) בני מיכלסון, היסטוריון העמותה. “איפה היה טוביה רביב מאז מלחמת יום כיפור? אנחנו לא קיפחנו ולא רוממנו את חטיבה 600 לעומת חטיבות אחרות. “אין לנו שום דבר נגד חטיבה 600. היינו מאוד ענייניים. אין יסוד לטענות שלו, אבל לא תופסים אדם בצערו”. יו”ר עמותת “יד לשריון”, אלוף (מיל’) חיים ארז, שלחם לצד רביב באוגדתו של שרון כמפקד חטיבה 421, סבור גם הוא שאין שחר לטענות ותיקי חטיבה 600.

“טוביה רביב טועה, אבל אי אפשר להילחם נגד תחושה”, אומר ארז. “במיצג אי אפשר להציג הכל. הוחלט להציג מספר קטעים מהמלחמה, את הנושאים העיקריים, ויש חטיבות שלא הוצגו כלל. שום דבר לא נעשה במזיד”.