חילוץ לוחמי מעוז “פורקן” – סיפור מפקד החטיבה
סיפורו של אלוף (מיל’) אמנון רשף – מח”ט 14 במלחמת יום הכיפורים
בשעות הערב של 8 באוקטובר 73, לאחר ששבנו ממסע ארוך ומיותר אל עבר הגזרה הדרומית, שבו הגענו עד ציר הגידי וחזרנו לגזרה המרכזית, מצאתי לנכון להקים מחדש קשר עם המעוזים המנותקים שהיו באחריות החטיבה בטרם שיצאנו למסע. בין המעוזים שאליהם התקשרתי היה מעוז “פורקן”, שמפקדו היה – רס”ן מאיר (מאירק’ה) ויזל. מאירק’ה בדק עמי את האפשרות שיחולץ בו בלילה. הבהרתי לו את המצב – את העובדה שבין כוחותינו ובין המעוז חוצצת דיווזיה מצרית עם אלפי חיילים מצריים, ואת הקשיים האובייקטיביים בשיגור כוח חילוץ דרך מערכי האויב הדיוויזיוניים, עם כל הסיכון הכרוך באובדן חיי אדם רבים. לאחר ששמע ממני את תמונת המצב לאשורה, אמר לי מאירק’ה כי יש בכוונתו לנסות ולהיחלץ רגלית.
לא יכולתי שלא להעריך ולהוקיר את רצונו ולעשות הכול על מנת לסייע שהחלטה זו שלו, תצלח.
תיאמתי עם מאירק’ה את פרטי החילוץ: הצעתי לו לנוע מדרום ובצמוד לציר “טליסמן”, מכיוון שבאזור זה האויב היה דליל יותר, וסיכמתי עמו שיצא לדרך לאחר שקיעת הירח – בשעה 02:30 לערך, לעבר קו כוחותינו באזור ערד א-סמר (כ-1 ק”מ מדרום-מערב לצומת “טליסמן”–”חזיזית”) – הליכה רגלית של כ-10 ק”מ בקו אוויר.
עדכנתי את מפקד האוגדה – אריק שרון, ואת מח”ט 421 – אל”ם חיים ארז, שחטיבתו הייתה ערוכה בגזרת ציר “טליסמן”. במשך הלילה עקבנו במפקדת החטיבה אחר המתרחש.
לפנות בוקר קיבלה החטיבה הוראה לנוע לעבר ציר “טליסמן” ולהיערך באזור “טליסמן” 34–39 עד אור ראשון. החטיבה נעה בתנועה מבצעית מאובטחת לעבר ציר “טליסמן”, והגיעה ליעד עם אור ראשון.
לוחמי מעוז “פורקן” נעו במשך הלילה לעבר נקודת המפגש והגיעו ליעדם עם שחר. לקראת בוקר, נודע לי כי מפקד האוגדה הטיל על חטיבה 421, שהייתה אחראית על הגזרה, לחלץ את הכוח. לא השלמתי עם החלטתו זו. ראיתי במשימת החילוץ, חובה מוסרית ואנושית כלפי לוחמי מעוז “פורקן” וחוב שחבה להם החטיבה, כמי שפיקדה על המעוז לפני המלחמה ובמהלכה. פניתי לאריק שרון ודרשתי שמשימת החילוץ תוטל על החטיבה. אריק כמפקד שדה מנוסה ועתיר קרבות, הבין והעריך בקשה זו, והטיל על החטיבה את המשימה.
הוריתי למג”ד 184, רס”ן שאול שלו, לארגן כוח חילוץ שיכלול 2 טנקים – טנק מג”ד וטנק קש”א (קצין קישור ארטילרי), 4 נגמ”שים עם מספר לוחמים מזערי מפלוגת חרמ”ש י’ שעליה פיקד רס”ן שלמה לוין, כאשר על כל נגמ”ש מפקד קצין, וצורף אליהם הרופא הגדודי. חפ”ק חטיבתי שכלל את טנק המח”ט ונגמ”ש המס”ח (מפקד סיוע חטיבתי), התמקם בעמדת תצפית באזור “טליסמן” 23 במטרה להיות קרוב ככל האפשר לכוח החילוץ ולשלוט מקרוב על הביצוע. תיאמתי את פעולת החילוץ עם מח”ט 421 – אל”ם חיים ארז, ומג”ד 599/421 – רס”ן עמי מורג, וסוכם כי כוחות חטיבה 421, כולל גדוד 599, יסייעו באש וירתקו את האויב, כאשר גדוד 599 מתמקד בסיוע באש וריתוק האויב ברכס “נוזל”.
כאשר מג”ד 184 דיווח כי כוח החילוץ מוכן, הוריתי לו להיכנס עם כוח החילוץ, ותיאמתי זאת עם מפקד מעוז “פורקן”. כוח החילוץ נע בין כוחות חטיבה 421 וכוחות האויב ונע לעבר נקודת המפגש המתוכננת. על הכוח נורתה אש כבדה, הוא סרק את השטח במהירות, לא מצא את לוחמי מעוז “פורקן”, וחזר לעבר קו כוחותינו, על פי הוראתי. נתתי הוראה להכין את הכוח ולארגנו מחדש, כאשר במקביל, אני מנסה לברר עם מפקד מעוז “פורקן” ברשת הקשר את מיקומו המדויק בדרכים ובאמצעי זיהוי שונים, הכול מתוך מטרה שהכוח לא ייחשף למצרים. לאחר שכל הניסיונות לא צלחו, ביקשתי ממפקד מעוז “פורקן” שיירה כדור זיקוקין ירוק (כדור זיקוקין ירוק שיבלוט בשטח כיוון שגם כוחותינו וגם האויב המצרי ירו תחמושת שכללה כדורים נותבים בצבע אדום). לאחר ירי הזיקוק, דיווח לי שאול – מג”ד 184, כי הצליח לאתרו והוא מוכן לתנועה לעברו.
בשלב זה החלטתי להצטרף לכוח החילוץ עם הטנק שלי ונגמ”ש המס”ח. נכנסנו לשטח. ביקשתי ממח”ט 421 להגביר את אש הטנקים ולנטרל, ככל שניתן את אש האויב. נגמ”ש המס”ח פיגר, התעכב ונשאר בקו כוחותינו. הכוח שעט קדימה. הטנקים מובילים, כאשר הטנק שלי הינו השמאלי ביותר (מדרום) לטנק של שאול, כשמאחורינו נעים ארבעת הנגמ”שים. נורתה עלינו אש תופת של טנקים, טילי נ”ט ומקלעים. טילי סאגר “שייטו” אלינו ואנו הצלחנו לחמוק מהם. על גג צריח הטנק היו מספר חוטי תיל (ששימשו לנווט הטילים) של טילים שחלפו מעל הטנק. לפתע, הבחנתי בקבוצה של כ-30 חיילים הניצבת על ראש גבעה בטווח של כ-200 מטר משמאלי. הודעתי לשאול שלו, “שברתי” את נתיב התנועה ונעתי לעברם כשאש האויב ממשיכה במלוא העוצמה. כשהגעתי לטווח של כ-100 מטר מהחיילים, הבחנתי כי בגדי החיילים אינם מדי צה”ל, אלא מדים מצריים. פתחתי עליהם באש מקלעים והם השיבו באש לעברי, תוך הסתערותי עליהם. ירינו ככל יכולתנו, תוך שאני מחליף סרט במקלע המפקד, קצין הקשר החטיבתי, רס”ן שלמה וקס, שהיה עמי בטנק, ירה בתמ”ק העוזי שלו. השלכנו רימונים ורמסנו את החיילים המצריים בשרשראות הטנק. בתום ההסתערות עשיתי סיבוב פרסה עם הטנק וחזרתי והסתערתי על שרידי הכוח המצרי. כל אותה עת, האויב המצרי המשיך לירות עלינו טילי סאגר מהאגף ואש טנקים. כשסיימנו את ההסתערות החוזרת הבחנתי שהטנק שלי, בעצם, בודד בשטח על ראש הגבעה. סרקנו את השטח בתצפית בכדי לאתר את יתרת כוח החילוץ. לקחתי את המשקפת וצפיתי על האזור מאחור, וכעבור דקות ספורות הגיח בחזית טנק דמוי “מפלצת” שנע בשטח. ברגע הראשון לא הבינותי מה זה, אך בעזרת המשקפת ראיתי כי זהו טנק ועליו עשרות חיילים. התקשרתי לשאול שלו והוא עדכן אותי כי הוא חילץ את כל לוחמי מעוז “פורקן” על גבי הטנק שלו. סיכמתי עמו שינוע במהירות לעבר כוחותינו, בעוד אני מחפה עליו עם הטנק שלי. הבחנתי כי בעקבותיו נע טנק נוסף – טנק הקש”א, אך לא ראיתי את הנגמ”שים של פלוגת החרמ”ש י’. ביררתי עמו היכן הנגמ”שים, והוא דיווח לי כי כל הנגמ”שים נפגעו. לא האמנתי למשמע אוזני, ובדקתי אתו שוב ושוב, ותשובתו הייתה כי כל הנגמ”שים הושמדו על אנשיהם. במקביל, האיץ בי מפקד האוגדה לנוע עם החטיבה לגזרת ציר “עכביש”. עדכנתי אותו במצב, הבהרתי לו שיש לנו הרבה נפגעים בקרב פלוגה י’ ואני מבקש להישאר בשלב זה בשטח כדי לבדוק את הנושא. מפקד האוגדה אישר. לפתע, ראיתי נגמ”ש בודד ומפויח נע לאורך ציר “טליסמן” – כביש איסמעיליה – טסה מכיוון מערב למזרח. שאלתי את שאול מה פשר הנגמ”ש והוא ענה לי כי הקמב”ץ – סגן גדעון אלדד קפץ מהטנק, הלך לבדוק את הנגמ”ש המפויח שלא היה בו איש וכי כנראה, הנגמ”ש השתייך לפלוגה י’. נתון זה חיזק את הדיווח בדבר גורלם של לוחמי פלוגה י’. עדכנתי את מפקד האוגדה כי לוחמי מעוז “פורקן” – 33 במספר חולצו ללא פגע, אולם שילמנו מחיר כבד בחילוצם. מאוחר יותר דיווח לי מח”ט 421 – אל”ם חיים ארז, שחיילי פלוגה י’ נחלצו והגיעו לקו כוחותינו. מחיר החילוץ היה כבד ביותר: חמישה חללים, שמתוכם שניים נעדרים, ועוד 21 פצועים, כולם השתייכו לפלוגה י’ של גדוד 184.
כתיבת תגובה