מלחמת יום הכיפורים תפסה אותי  בתפקיד מפקד קורס קציני חי”ר בבה”ד 1. בה”ד 1 התארגן במתכונת של כח חטיבתי, ונשלח לסיני למטרות הגנה ואבטחה. ההנחה הייתה שאם “אכן תתפתח מלחמה”, יצטרכו לשלוח את  הצוערים ליחידותיהם לתפקידי פיקוד ומילוי השורות.
תיאור זה מתייחס לתקופה שבה היה הכוח ת”פ חט’ 14 [לקראת הצליחה  ב-15-21 אוקטובר 1973 ואחריה]. אחרי מועד זה פורק הכוח והאנשים נשלחו בדחיפות כקצינים ליחידות החי”ר השונות.

עם התגבשות התכנית לצליחת התעלה נקבע כאמור כוח של 70 צוערים ומפקדים אשר יצורף ללחימה עם הכוח הצולח. אני מוניתי למפקד הכח. באופן אישי עברתי חוויה מיוחדת כאשר אני לוחם  בסיני בעוד יחידת האם שלי נשחקת בגולן [אני מגולני]. מצאתי את עצמי במלחמה עם נבחרת לוחמים מהשורה הראשונה של החי”ר – כולם בוגרי קורס קצינים (שבוע לפני ההסמכה). ועוד מפקדים – קצינים אשר שירתו כמדריכים בקורסים השונים בבה”ד 1. אנשי הכוח נקבעו אישית ע”י מפקדת הבסיס.

בגלל הידע המקצועי, רמת האנשים  והמוטיבציה, התגבש צוות לוחמים מעולה, שאחרי זמן קצר מאוד היה כוח מבצעי “רעב”, ברמה מקצועית גבוהה. כשהאנשים שותפו בשיקולים למטלות השונות,כולם קראו מפות,והיו טריים בנושא טיווח,עבודה עם טנקים ותרגולות לחימת חי”ר שונות. במילים אחרות, נלחמתי עם נבחרת.
הכוח בהרכב של 60 לוחמים על גבי זחל”מים [מהישנים ביותר שהיו...], עם נשק ברמה כמו שצה”ל דאז הכין את החי”ר למלחמה… [רובי FN, עוזים וכו'.] אך באמת זה לא “שיחק- תפקיד”. נמצאה דרך להשלים הצטיידות, תחמושת וקשר ע”י פירוקם מזחל”מים פגועים, ונשק ומטולי RPGמאויב שכבר לא נצרך לו יותר.

לא אחזור על החומר המפורט בתחקירי החטיבה. אבל אנסה להסביר בשפה אנושית דגשים עיקריים של הכוח כפי שנראה לי ממקומי היום.

  • הכרתי את אמנון רשף בתפקידי השונים לפני המלחמה. עזר לי מאוד שצוותנו לחטיבה 14. מעל הפקודות הברורות הייתה ההיכרות האישית וכפי שקורה, במלחמות חשובה “המנגינה לא פחות מהמילים”. והמנגינה הייתה של בטחון  ושיש עם מי להילחם.
  •  התייצבנו לקבוצות פקודות חטיבתית בטסה למבצע “אבירי-לב”- צליחת התעלה. באנו לפקודה מספר לוחמים מהטעם שהם עמדו להיות קצינים.
    והיה חשוב לי שנשמע את הפקודה ובעיקר את סעיף “הכוונה”, שזה לדעתי אז והיום הסעיף העיקרי והחשוב למפקדים. יתר אנשי הכוח עסקו בהכנת הרק”ם.
  • היינו כוח “טרי ורעב” וצוותנו לעבוד תחילה עם יחידה 424 (“סיירת שקד”), ואח”כ עם כוחות שונים, ע”פ הפקודות והמטלות שהורידה החטיבה.
  • עיקרי לוח זמנים וארועים: 
    א. 15 אוק’  אחה”צ – התייצבות, פקודה ותדריך בחטיבה. באותו ערב יציאה לכיוון “החווה הסינית”, היתקעות ולחימה עד הבוקר.
    ב. 16 אוק’ – נשארים במקום עפ”י הוראת המח”ט, פינוי נפגעים תחת אש מהטנקים, מהחצר, ואיסוף נפגעים של חט’ 247 לתאג”דים.
    ג. 18 אוק’ עם שחר – השתתפות  בכיבוש המבנים ב”חווה הסינית” (“אמיר”) – אין התנגדות.
    ד. 20 – 19 אוק’ – צליחת תעלת סואץ, השתלטות על הרמפות בצד המצרי – משימות של טיהור רכוב עם טנקים. טיווח המצרים הנצורים בצדה המזרחי של תעלת סואץ מ”הרמפות המצריות”.
    ה. 20-21 אוק’ השתתפות בכיבוש מתחם “סרפאום”.
    ו. 21-22 אוק’ כיבוש הגשר ב”חבית” 27. בלילה בלימת התקפת נגד של המצרים וטיהור השטח מצלפים.
    ז. 23 אוק’ חזרה לבה”ד 1 ופיזור הכוח ליחידות האם [אני לגולני..].  

לוחמי הכוח חזרו וקיבלו פיקוד ביחידות החי”ר השונות, והמשיכו במלחמה ובהתשה שלאחריה. חלקם נפגע לצערי.
במשך הלחימה במסגרת חטיבה 14 היו לכוח 5 פצועים, שחלקם נושא את פציעות המלחמה עד היום.

כתב: תא”ל (מיל’) יצחק (איציק) זמיר – מפקד כוח “זמיר” במלחמת יום הכיפורים.
אושר: צה”ל/מחלקת היסטוריה.
ערך: אל”ם (מיל’) ברוך קורות.