רקע

גדוד 184 היה גדוד הטנקים המקורי היחידי שלחם תחת פיקוד חטיבה 14 מתחילת המלחמה   ועד סופה.  שני הגדודים  האחרים לחמו, האחד בגזרה הצפונית והאחד בגזרה הדרומית.
מג”ד  184, סא”ל אברהם אלמוג, סיים תפקידו והוחלף על-ידי סא”ל שאול שלו ב-03.09.73, לצערנו, שאול נפל ב-09.10.73, ואלמוג חזר לפקד על הגדוד ב-10.10.73.
גדוד 184 נכנס למלחמת -יום כיפור עם שתי פלוגות טנקים – פלוגות ז’ ו-ח’, ופלוגת חרמ”ש י’.
עם גמר מלחמת  ההתשה, ועם התייצבות המצב, הוחלט במטה הכללי של צה”ל לצמצם בכל  חטיבה פלוגה אחת: בחט’ 14 ובחט’ 401. הצמצום בוצע בגדודים 184 ו-79/401, שנמצאו בגזרה המרכזית  של תעלת סואץ בעת תעסוקה מבצעית.
גדוד 184 היה ממוקם בגזרה המרכזית, שגבולה הצפוני היה מרכז האי אלבלח, וגבולה הדרומי היה בקו “לכסיקון” 269, מספר קילומטרים מדרום למעוז “לקקן”.

הגדוד היה פרוס במקומות הבאים:

א. מפקדת הגדוד ופלוגת מפקדה בטסה.
ב. פל’ ז’ בתעוז “נוזל”, בפיקוד סרן ישראל ניצן.
ג. פל’ ח’ בתעוז “הברגה”, בפיקוד רס”ן אליעזר כספי.
ד. פל’ י’ בתעוז “טלויזיה”, בפיקוד סרן שלמה לוין.
ה. 4 מעוזים  בקו התעלה, “חיזיון”, “פורקן”,  “מצמד” ו”לקקן”, היו מאוישים על-ידי אנשי מילואים מהחטיבה הירושלמית, חט’ 16.

במהלך הקרבות התרסק הגדוד ונכתש מספר פעמים, אך כעוף החול קם כל פעם מחדש.
בתערובת נדירה של עקשנות, אומץ לב, הקרבה ורעות לוחמים עילאית, המשיך הגדוד בביצוע משימותיו למרות האבדות הכבדות.

הגדוד איבד במלחמה 80 מלוחמיו, ו-112 מלוחמיו נפצעו. הגדוד עוטר ב-22 עיטורים וצל”שים, כאשר 15 מהמעוטרים נפלו בקרבות.

06.10.1973 – תמליל “6 השעות”

רשת הקשר “סינר” – רשת הקשר של גדוד טנקים 184 – הגדוד בגזרה המרכזית של תעלת סואץ הוקלטה בחמ”ל (חדר מלחמה) גדוד 184 בטסה ביום הראשון של מלחמת יום הכיפורים – 6 באוקטובר 1973.

תמלול זה הינו מהקלטה בת 6 שעות שהייתה ברשותנו, לאחר המלחמה ועקבותיה נעלמו. תמללנו את ההקלטה והתמלול נמצא ברשותי ועתה מועלה לאתר.

מישהו בשם זאב הוסיף בכתב ידו את העיתוי של מספר תשדורות, לאחר שהצליב אותן עם יומן המבצעים והדבר יכול לאפשר לנו להתרשם מלוח הזמנים של תעבורת הקשר.

לצפיה בתמליל הקש כאן.

06.10.1973 – הכנות למלחמה

במהלך השבוע שקדם לתאריך זה היה הגדוד בכוננות גבוהה. הפקודות שניתנו באותו היום היו:
פריסת “שובך יונים קטן”, שמשמעו עזיבת התעוזים על-ידי פלוגות הטנקים וכניסה לחניוני  יום.
במקומות שנקבעו, התעוזים היו מטרות ארטילריה של האויב, ואכן  עם תחילת המלחמה  היו המעוזים והתעוזים המטרות הראשונות.  בשעה 13:50 הותקפה טסה על-ידי מטוסים – תחילת  המלחמה.

06.10.1973 – פרוץ המלחמה ותחילת הקרבות

הפלוגות היו ערוכות בחניוני יום בתעוזים בהתאם לתכנית. עם תחילת ההפגזה נעו הפלוגות  למקומן המתוכנן.

פלוגה ח’- בחניון יום ליד “סגול” 286.  עם תחילת  ההפגזה, נע מ”פ ח’ – רס”ן אליעזר כספי,  ועוד מחלקת טנקים, לאורך ציר “חביבה”, לעבר “סגול” 253, כשמטרת הכוח לסייע למעוז “חיזיון”.
סמ”פ ח’ – סרן יגאל גילאור, נע עם יתרת הפלוגה ותפס עמדות  על “סגול” 250, מ”מ  3 תפס עמדות מדרום, ב”סגול” 252.
הטנקים  התחילו  להיפגע על-ידי טילים, השטח שרץ חי”ר מצרי על הסוללה שלנו ועל הרמפות בצד המערבי של התעלה.
הפלוגה  ניהלה  אש עד שעות החשכה. עם חשכה נעה יתרת הפלוגה מזרחה, כ-4 ק”מ, לחניון לילה. בפלוגה נשארו סה”כ 4 טנקים כשירים; כל היתר נפגעו.

פל’ ז’– “בנוזל”, נעה עם פתיחה באש לכיוון “פורקן”. המ”פ – סרן ישראל ניצן, עם מחלקת טנקים, נע לכיוון “סגול” 262, כוח המ”פ נתקל בכוחות חי”ר של האויב, בסדר גודל של מאות חיילים, באזור צומת “טליסמן”–”לכסיקון”, ונלחם בהם.  בשלב מוקדם, בשעה 16:00 לערך, המ”פ נפצע ופונה מהשטח. הסמ”פ – סרן אהרון פלר, עם 5 טנקים, נע לכיוון מעוז “מצמד”. יצוין כי בין המעוזים “פורקן” ו”מצמד” לא היה אף מעוז – מרחק של כ- 20 ק”מ בקירוב. ולכן פנה הכוח לכיוון “מצמד”, ונערך ב”עכביש” 52, בהתאם  לפקודות. הסמ”פ קיבל פקודה לסייע למעוז “מצמד”, ותוך כדי התקדמותו נתקל בכוח אויב, בסדר גודל של פלוגה, בצומת “טרטור”– “לכסיקון”, והשמיד אותו. כוח ה-סמ”פ המשיך לנהל אש עם האויב, ושוב חזרה התמונה, כוחות חי”ר רבים בשטחנו ועל הרמפות המצריות. הכוח נפגע קשות, הסמ”פ החליף טנק, ובשלב מסוים,  לקראת ערב,  נשאר עם  2 טנקים ונגמ”ש בפיקודו של סגן יורם לצטר, שנפל באותו ערב על ציר “לכסיקון”, מצפון ל”חווה הסינית”. עם חשכה תוגבר הכוח במחלקת טנקים,  בפיקודו של סמ”פ ו’, סגן גרשון טפלי.
הכוח התמקם, עם חשכה, באזור “סגול” 113, והיה בקשר מתמיד עם מעוז “מצמד”.

פל’ י’  –  “בטלויזיה”, התכוננה ל”שובך יונים” בהתאם לפקודות, בשעה 12:00 התקבלה פקודה ממפקד הגדוד לקפל תצפיות, לנוע אליהן, ולא לגלות כל סימן ברשת הקשר. במקביל התקבלה  פקודת המג”ד לפנות את החיילים לטסה, תוך כדי התארגנות, בסביבות השעה 14:30 –המ”פ סרן שלמה לוין שמע את הסמ”פ סרן אהרון פלר המודיע על מספר פצועים, והחליט לצאת לסייע בפינוי פצועים, ואכן לוין חילץ 4 פצועים והעבירם לתאג”ד בציר “עכביש”. תוך  כדי פינוי הפצועים, התקבל דיווח מהסמ”פ של לוין על התקפה גדודית על התעוז, באותה שעה היו בתעוז 30 חיילים ללא נגמ”שים. המ”פ המשיך בפינוי הפצועים ונתן הוראה לסג”מ יורם ברין לחזור מטסה עם 5 נגמ”שים. הנגמ”שים הצטרפו למ”פ שניהל קרב אש עם האויב. הכוח הצליח להדוף את האויב מגדרות תעוז “טלויזיה”, ועם רדת החשכה התארגן הכוח מחדש ב”טלויזיה”. מיד התחילה אש ארטילרית כבדה (קטיושות), והמג”ד הורה לפנות את התעוז ולחזור לטסה, וכך בוצע.

פל’ ו’-  בשעה 16:00 לערך הגיעה פלוגת טנקים  מחט’ 460 שאמורה היתה להיות הפלוגה השלישית של הגדוד. לפלוגה היו 11 צוותים בפיקוד סגן משה בדש. הפלוגה התפצלה – 7 טנקים בפיקוד המ”פ לגזרת מעוז “פורקן” ומחלקה  בפיקוד ה-סמ”פ  לאזור מעוז “מצמד”, ת”פ סרן אהרון פלר (בשלב מאוחר יותר עברה הפל’ ת”פ גד’ 79).

06.10.73 – עם חשיכה

כוח סמג”ד 184 – רס”ן  בן ציון טרן עם כוח שבנוי מ-פל’ ו’ של גד’ 79  ושאריות פל’ ח’, נע לכיוון מעוז “חיזיון”.
גד’ 79  קבל אחריות  על גזרת “פורקן”.
סמפ ז’ – אהרון פלר, מתוגבר במחלקת טנקים ובשני נגמ”שים, התמקם ב”סגול” 113, באזור מעוז “מצמד”, בחניון לילה. במשך הלילה בוצעו  חבירות למעוז “מצמד”, אך הכוח לא נתקל באויב.

07.10.73 – בבלימה

הגדוד,  בהרכב של 7 טנקים  הכוללים  טנק מג”ד, טנק  קש”א,  מ”פ ז’  עם 2 טנקים, ו-3 טנקים נוספים, קיבל אחריות על  אזור ה”חווה הסינית”, וניהל קרבות אש עם האויב.
בשעות אחר הצהרים התמקם הגדוד באזור “חמדיה” ואבטח את הגזרה.
לקראת בוקר (02:00) נע הגדוד להתארגנות  בטסה, וקיבל חזרה את פל’ ח’ המצומצמת.

08.10.73 – בבלימה

הגדוד התמקם לבלימה באזור “חמוטל”–”מכשיר”, במגע עם האויב. בשעה 10:45, לערך, קיבל הגדוד פקודה לנוע, במסגרת החטיבה, לגזרה הדרומית. הגדוד נע עד צומת “מבדיל”– “פוררת” ואז נתקבלה הפקודה לחזור לגזרה המרכזית.

09.10.73 – חילוץ לוחמי “פורקן”

בהתאם לפקודת המח”ט ארגן הגדוד כוח בן 2 טנקים (מג”ד וקש”א), ועוד 4 נגמ”שים מפל’ י’ בפיקודו של המ”פ שלמה לוין, לחילוץ לוחמי “פורקן”, שנעו בלילה רגלית מן המעוז עד לאזור ערד א-סמר, כק”מ דרום-מערב מצומת “טליסמן”–”חזיזית”. כוח החילוץ נע לתוך השטח, לא זיהה את לוחמי מעוז “פורקן” וחזר לקו כוחותינו. המח”ט הורה להכין את הכוח בשנית, ויצא עמו לעבר האזור המשוער של הימצאות הלוחמים. אש כבדה של טנקים, טילים נ”ט, מקלעים ונשק אישי נורתה לעבר כוח החילוץ ולאחר ניסיונות הזדהות, תוך כדי לחימה בחיילי האויב, איתר קמב”ץ הגדוד – גדעון אלדד את הלוחמים. 31 לוחמי מעוז “פורקן” עלו על טנק המג”ד וחולצו לעבר כוחותינו מבלי שמי מהם נפגע. ארבעת הנגמ”שים של פל’ י’ נפגעו. 5 מלוחמי הפלוגה נהרגו בקרב החילוץ ו-21 נפצעו.
לאחר קרב זה התמקם הגדוד, במסגרת החטיבה, בעמדות באזור “סגול” 202, באבטחה כלפי “מכשיר” ו”טלויזיה”.

בשעות אחר הצהרים המאוחרות תקף הגדוד, במסגרת החטיבה, את “טלויזיה”. גד’ 79 חיפה מאזור “סגול” 194, וגד’ 184 הסתער מכיוון מזרח למערב, מ”סגול” 202. הגדוד נע במבנה הסתערות מכונס, תוך כדי ירי. לא נורתה על הגדוד אש בכינון ישיר, אם כי הייתה הפגזה ארטילרית כבדה על הגדוד. תוך כדי הסתערות המג”ד – שאול שלו, נפגע ונהרג (החלל היחידי בקרב זה). צוות טנק של חטיבה 600 חולץ על-ידי כוחות הגדוד.
בגמר ההתקפה, התמקמה פלוגה ח’ על רכס “טלויזיה”, ויתרת הגדוד התמקמה בחניון לילה בשטח הפתוח ממזרח לתעוז “טלויזיה”. במשך הלילה יצאו הפלוגות, בדירוג, לשם תחמוש ותדלוק באזור “יוקון”.

10.10.73 -  בלימה באזור “טלויזיה” ויציאה להתארגנות

עם שחר התפרש הגדוד באזור “טלויזיה”  ו”סגול” 194. הגדוד היה במגע אש עם האויב והשמיד למעלה מ-10 טנקי אויב. במקביל, נורו טילים נגד טנקים מ”מכשיר” שהיה בידי האויב.
בשעות הבוקר המוקדמות הוחלף הגדוד על-ידי חטיבה 600 ויצא להתארגנות  לאזור “יוקון” ובהמשך היום נע לאזור “מבדיל” 71 (כביש הרוחב מדרום לטסה).
בשעות הלילה המאוחרות (23:00) הגיע סא”ל אברהם אלמוג – המג”ד הקודם, לפקד על גדוד 184.

11.10.73 – התארגנות

הגדוד התארגן בציר “מבדיל” 71, עסק בתיקון הטנקים ובתגבורם, וטיפל בצוותים שהיו במצב מוראלי ירוד לאחר מספר ימי לחימה קשים, שבהם נפלו לוחמים רבים, ובעיקר נפילתו של המג”ד.

12.10.73 – כניסה לקו והחלפת חט’ 600

לקראת אור ראשון, הגדוד נע לתפיסת עמדות עם 22 טנקים במבנה של: טנק מג”ד, פל’ ז’ בפיקוד רס”ן אלי ששון, פל’ ח’ בפיקוד רס”ן אליעזר כספי, ל”סגול” 202 מדרום ל”מכשיר”.
טנק סמג”ד עם פל’ ו’ בפיקוד יעקב פיטלסון, לאזור “אדום” 6626 ממזרח ל”מכשיר”.
פל’ י’  בטסה משמשת  ככוח חילוץ פצועים.

12-13.10.73 – בבלימה וחילופי אש

ביומיים אלו החליף הגדוד אש עם המצרים בטווחים רחוקים, ונורתה לעברו אש ארטילרית וטילי סאגר, מהם למדו צוותי הטנקים להתחמק. למרות זאת, טנק הקש”א נפגע.
ביומיים אלו קיבל הגדוד פעמיים פקודה לכבוש את “מכשיר” ולאחר התארגנות ותחילת הסתערות בוטלה הפקודה בהוראת מפקדת פיקוד הדרום.

14.10.73 – אנחנו בעמדות והאויב בתנועה

עם שחר שהה הגדוד בעמדות, במסגרת ההיערכות החטיבתית. התחילה הפגזה ארטילרית על הגדוד; אזור פריסת הגדוד היה בשטח חולי וההפגזה לא הייתה יעילה, ולכן כמעט ולא היו נזקים. מיד בגמר ההפגזה, החלה הסתערות  של  טנקים, נגמ”שים  ורכב אחר. המג”ד הורה לנצור את האש עד שאויב הגיע לטווחים של 1500 – 1800 מטר, ואז החל “ציד הברווזים”.
לא היה שום סיכוי לאויב כאשר הגדוד היה בעמדות נייחות והוא בתנועה – מצב אידיאלי בקרב שריון בשריון.
המצרים המשיכו להסתער עד כדי מעבר של עמדות כוחותינו, והטנקים היו חייבים לצודד תותחים לאחור ולהשמיד את האחרונים. בגמר הקרב הזה נספרו על-ידי הגדוד 37 טנקי אויב פגועים. נגמ”שים ורכב אחר לא נספרו. בקרב זה לא היו לגדוד שום נפגעים.
קרב זה וקרבות אחרים באותו היום בגזרות השונות, היו נקודת המפנה של המלחמה.
בשעה 15:30  הוחלף הגדוד על-ידי חט’ 600, ונע להתארגנות  באזור “יוקון”, לקראת מבצע “אבירי-לב ” – צליחת התעלה וכיבוש ה”חווה הסינית”.

15.10.73 – התארגנות למבצע “אבירי-לב”

הגדוד היה בהתארגנות ובנוהל קרב מסודר לקראת מבצע “אבירי-לב”. נוהל הקרב ירד עד לרמת החייל.
משימת הגדוד הייתה כיבוש הגדה מצפון ל”אמיר” (“החווה הסינית”), וממזרח לציר “לכסיקון”, והתייצבות ב”סגול” 105 וב”סגול” 167, כלפי צפון מזרח.

15.10.73 – התקפה – מבצע “אבירי-לב”

הגדוד מנה 21 טנקים ו-2 נגמ”שים, במבנה של: טנק מג”ד, טנק סמג”ד, נגמ”ש פינוי רפואי, נגמ”ש טכני,  3 פלוגות טנקים: פל’ ו’ בפיקוד סגן גיורא  טיקוצ’ינסקי, פל’ ז’ בפיקוד רס”ן אלי ששון, פל’ ח’ בפיקוד רס”ן אליעזר כספי. התנועה משטח הכינוס לשטח ההיערכות החלה ב- 15.10.73 בשעות אחר הצהרים המאוחרות, והמשך התנועה התבצע בחשכה, כמתוכנן. כיבוש “החווה הסינית” היה קרב לילה.
לאחר מספר קילומטרים של תנועה בדיונות, מדרום לציר “עכביש” על ציר “כספי” עד “כספי” 56, ומשם דרך שטחים קשים ודיונות, הגיע הגדוד לכביש התעלה, מדרום למעוז “לקקן”. הגדוד נע שלישי בשדרה  החטיבתית, כאשר  לפני הגדוד נעים גדוד 87, חפ”ק המח”ט וגדוד 79. בטנק  הראשון של הגדוד נמצא המג”ד, כמקובל באותם ימים.
עם העלייה לכביש התעלה, הורה המג”ד לעבור לשדרות מקבילות, על מנת לקצר את השדרה. עד מהרה התברר  ששני צידי הכביש ממוקשים, ומיד חזר הגדוד לנוע  בשדרה אחת.

שני גדודי הטנקים הראשונים (87 ו-79) עברו את צומת “לכסיקון”–”טרטור” בשלום, וללא אף ירייה, גדוד 184 נכנס לצומת, ומיד נפתחה עליו אש מטווחים של 5 מטר. המג”ד, שנמצא בטנק הראשון, ספג פגיעה במפנה הגזים, נפל, אפשר לומר “נשתל” בתוך הצריח, התאושש תוך שניות, והמשיך לפקד על הגדוד. נהג הטנק, שלא חש בכלום, המשיך בנסיעה. אחרי המג”ד נעו 2 טנקים:  בטנק הראשון נפגע ונהרג מפקד פלוגה – רס”ן אליעזר כספי ז”ל, ואחריו טנק בפיקודו של חנן כץ. החוד של הגדוד המשיך בתנועה לביצוע המשימה. ברשת הגדודית שקט, אף אחד לא ענה, פרט לסמג”ד ששאל  את המג”ד למה עצר, וזה ענה לו כי הוא בתנועה. המג”ד נתן לו פקודה לעקוף את כל מי שהוא יכול.
המג”ד, בראש 3 טנקים הגיע לאזור שמצפון לציר “שיק” ובית המשאבות, ירד מהכביש לתוך מתחם מלא בחיילים מצרים מחופרים. לא ניתן היה להשתמש במקלעים, שלא לדבר על תותחים,  והכוח פתר את הבעיה עם שרשראות הטנקים, נשק אישי ורימונים. צוותי הטנקים זרקו עשרות רימונים. מאחר שנותר פער בין הכוח הקדומני  לבין הכוח שנתקל בצומת “טרטור”–”לכסיקון”, הורה המח”ט לגדוד להיערך מצפון מזרח לצומת “לכסיקון”–”שיק”, לאבטח כלפי צפון מזרח, לרכז את יתרת כוחות הגדוד, ולהתארגן.
תוך דקות התחילו להגיע לאזור העצירה של המג”ד טנקים בודדים מהגדוד, והתמונה התחילה להתבהר: 11 טנקים מתוך 21 נפגעו. בסופו של לילה מנינו 10 טנקים, 5 כשירים ו-5 במצב בלתי כשיר.
הלחימה הייתה קשה ואופיינית לשדה הקרב, כאשר הכוחות צמודים, ונלחמים כמעט פנים אל פנים.
תוך כדי הלחימה בלילה השמדנו כוחות גדולים שזרמו דרומה, ואפשר לומר שזרמו מכל הכיוונים, כולל מכיוון דרום. באחד משלבי הלחימה הגיח טנק מצרי שחשב שאנו כוחות מצריים, הטנק נעצר בתוך קו העמדות של הגדוד בין שני טנקי פטון. הטנק הושמד תוך שניות מטווח של חצי מטר.

(הערה: אני ממליץ על הספר “אבירי-לב, גדוד 184″, למי שירצה פרטים נוספים, והם רבים).

16.10.73 – בעמדות “סגול” 111

לקראת  בוקר, בשעה 05:36, הורה המח”ט לגדוד לנוע לאחור, כמשמר עורפי, לעמדות שולטות ב”סגול” 111, וקרא למג”ד שיגיע אליו לתדריך בעל-פה.
המג”ד פקד על הסמג”ד בני טרן להכניס את הטנקים לעמדות החדשות, והוסיף כי הוא נע למפגש עם מפקד החטיבה. תוך 3 דקות עלה המח”ט – אל”מ אמנון רשף, לרשת הקשר ואמר לי “תיזהר! טנק מצרי נוסע מולך”. [אמנון – מי מדבר כאן???] תוך כדי דבריו הופיע הטנק (בתקופה זו של השנה ישנו ערפל כבד בשקע התעלה עד השעה 10:00) מול טנק המג”ד, כמעט אירעה התנגשות, ברגע האחרון הטנק המצרי ירד מהכביש; בחלוף הטנק המצרי ליד טנק המג”ד, ירה זאב’יק הקמ”ן בעוזי שאותו שלף מיד מהתקנו שעל הצריח, בירי זה נפגעו 2 אנשי קומנדו שהיו על הטנק, הטנק נעלם לתוך הערפל, למרות זאת שילח המג”ד פגז בעקבותיו שלא פגע.
בשלב זה  נוצר מצב שטנק המג”ד נמצא עם חזיתו כלפי דרום ואילו הצריח הופנה כלפי צפון. בשלב זה הבחין המג”ד מימין לטנק בטווח אפס בג’יפ עם טילי שמל  וארבעהחיילי אויב על  ידו. הפתרון היחידי היה שימוש בשרשרות הטנק.
מצב זה מודגש על מנת לתאר מצב אופייני לשדה הקרב  – ערבוב כוחות, האחד נמצא בתוך השני.
עם התפזרות הערפל, נגלה לעינינו מחזה מרהיב: עשרות טנקים, משאיות ו-רק”מ אחר מפוזרים בשטח, ועשרות חיילים מצריים נעים רגלית לכיוון תעלת סואץ. המג”ד נתן הוראה לא לירות פגזי טנק על מטרות רכות, אלא לירות אך ורק במקלעים, מתוך מחשבה על השלל שייאסף לאחר המלחמה.
עד הצהריים, ב- 16 באוקטובר, שהה הגדוד בעמדות על “סגול” 111, ובחילופי אש עם טנקים השמיד הגדוד טנקים רבים. ברגע שצומת “טרטור”–”לכסיקון” נכבש, פונו כל הפצועים וההרוגים, ביניהם מ”פ ח’ – רס”ן אליעזר כספי. בסביבות השעה 14:00, הוחלף הגדוד על-ידי גדוד 198 בפיקוד עמיר יפה ז”ל, ויצא להתארגנות, תחמוש ותדלוק .

17.10.73 – התארגנות וחזרה ל”סגול” 111

לאחר התארגנות, מנוחה, מילוי תחמושת ודלק, חזר הגדוד לקו בשעה 12:00, ל-”סגול” 111 והחליף את גדוד 198.
הגדוד מנה 18 טנקים כשירים, כאשר כל פלוגה מונה 5-6 טנקים :

פל’ ו’ – בפיקוד סגן  גיורא טיקוצ’ינסקי.
פל’ ז’-  בפיקוד רס”ן אלי ששון.
פל’ ח’- בפיקוד רס”ן גבי ורדי.

הגדוד השמיד טנקים רבים בחילופי אש עד שעות אחר הצהריים המאוחרות. לקראת חשכה נעמדו טנקי האויב  מאחורי שלדות שרופות והיה קשה לזהותם, ירי האויב התחיל להיות מדויק, ולשמחת הלוחמים ירדה החשכה וכך נפתרה הבעיה.
בלילה היו הכוחות בעמדות מכונסים – וצפופים יותר מאשר ביום. לפתע התחיל ירי צפוף של קטיושות על הגדוד, ולמזלנו אף אחד לא נפגע. במקביל, קיבל המג”ד הודעה בקשר מקמ”ן החטיבה שגדוד מצרי קיבל פקודה לתקוף את הגדוד. הגדוד נערך בהתאם, אך אף אחד לא הופיע. המתח קצת התפוגג, והקמ”ן שוב הודיע ששני גדודי טנקים מצריים קיבלו פקודה לתקוף את הגדוד. הפקודה הועברה לפלוגות שהתכוננו לקדם את האויב – אך גם הפעם אף אחד לא הופיע. כעבור זמן קצר הקמ”ן שוב הודיע למג”ד שהפעם קיבלה חטיבת טנקים הוראה לתקוף את הגדוד, וגם הפעם אף טנק אויב לא התקרב לעמדות הגדוד.
בהמשך נודע למודיעין שמפקדי האויב דיווחו בקשר כל הלילה שהם תוקפים  ונוחלים הצלחות.

18.10.73- התקפה על “סגול” 106-107

לקראת השעה 10:00 הגדוד קיבל פקודה לכבוש את “סגול” 106-107, שהיו מוצבים מצריים.
הגדוד התארגן, ביצע נוהל קרב חפוז ויצא לקרב. תוך כדי הסתערות, נפתחה על הגדוד אש מהאגף מטנקי אויב מחופרים בטווח של 50 מטר, לאחר השמדת הטנקים, המשיך הגדוד בהסתערות. לפתע הופיעו 8 מטוסי אויב שחגו מעל הגדוד והטילו את הפצצות על היעדים שהגדוד עמד לכבוש; וכך, בסיוע חיל האוויר המצרי, כבש הגדוד את היעד.
בהתקפה זו לגדוד 12 היו חללים, ביניהם רס”ן אלי ששון ז”ל, מ”פ ז’.
בשעה 16:05 הגדוד יצא להתארגנות באזור “לקקן”.
בלילה הוטלה על הגדוד משימה לאבטח את “מסדרון הצליחה” כלפי דרום.

19.10.73 – התארגנות.

הגדוד שהה בהתארגנות באזור “לקקן” והמשיך לאבטח כלפי דרום.

20.10.73 – הגדוד חצה את תעלת סואץ ותקף לכיוון ציר “חבית”.

הגדוד במבנה של 3 פלוגות עם 21 טנקים:

פל’ ו’ – בפיקוד סגן גיורא טיקוצ’ינסקי.
פל’ ז’ – בפיקוד סגן מנחם בלומברג.
פל’ ח’ – בפיקוד רס”ן גבי ורדי.

משימת הגדוד: לחצות את התעלה ולתקוף לכיוון ציר “חבית”. לאחר חציית התעלה, הוביל הסמג”ד את הגדוד לצומת “ורדית”–”חבית”, המג”ד נסע ל”אורחה” לפגישה עם המח”ט לקבלת פקודות.
המשימה  שקיבל הגדוד היתה לנוע על ציר “חבית”, ללחוץ צפונה, ולכבוש את 3 הגשרים שבין “חבית” 27-29. לצורך ביצוע המשימה הוכפפה לגדוד מחלקת טנקים מחט’ 421 שהייתה ב”סגול” 333. כמו כן עברה יח’ 88 ת”פ הגדוד.
הגדוד המשיך בתנועה מאובטחת, כמעט ללא התנגדות משמעותית, עד ל”פרח” 6620 – בסיס טילים נ”מ שהיה עדיין עם הטילים על המשגרים.
הגדוד התארגן לחניית לילה, שתי פלוגות באזור “פרח” 6620,  פלוגה שלישית ב”סגול” 310, ויח’ 88 אבטחה מאחור.

21.10.73 – בעמדות כלפי “חבית” 27.

סביב הגשר על תעלת המים ב”חבית” 27, נערך אויב, והגדוד קיבל פקודה לכבוש את הגשר שהיה חיוני להמשך תנועה צפונה, לצורך ההתקפה הוכפף לגדוד “כוח זמיר” – פל’ חי”ר מאוישת בצוערים בפיקוד רס”ן זמיר יצחק. הכוח תוגבר ב-2 נגמ”שי ב.ט.ר. מיח’ 88, ובחיפוי טנקים נכבש הגשר. לאויב היו 20 לוחמים הרוגים.
כוח “זמיר” נשאר על הגשר באבטחה למשך כל הלילה,  והגדוד חנה ב”פרח” 6620.
האויב ניסה בלילה לכבוש את הגשר בחזרה, אך נהדף על-ידי כוח “זמיר”.

22.10.73 – התקפה על “סגול” 378.

הגדוד המשיך ללחוץ כלפי צפון ותכנן לכבוש את “סגול” 378. הגדוד קיבל ת”פ את יח’ 424 ופל’ חה”ן ויצא להתקפה.
המרחק היה קצר, אך עד מהרה התברר שהשטח ממוקש ומוחזק על-ידי לוחמים מצריים ויח’ טילים.
הקרב היה קשה, אך הגדוד השמיד את כוח האויב, וכבש את “סגול” 378  לקראת חשכה.
את הלילה העביר הגדוד ב”סגול” 378, שהוא בעצם הכפר “נפישה”. בבוקר התברר ש”סגול” 378 הינו מיכל ענק של דלק,
עם חשכה נכנסה הפסקת האש לתוקפה. הגדוד עצר במרחק של 30 מטרים מהמצרים.
לסיכום, בין 22.10.73 -20 כבש הגדוד שטחים לאורך ציר “חבית”, למרחק של 12 ק”מ.

23.10.73 – בעמדות  כלפי אסמעיליה.

למרות הפסקת האש, ניסה הגדוד לתפוס שטחים שולטים באזור. ב”נורה” 31 נפגעו לגדוד מטילים נגמ”ש וטנק.
לאחר מספר ימים הוחלף הגדוד על-ידי חט’ 35.

כתב: תת אלוף (מיל’) אברהם אלמוג – מג”ד 184 במלחמת יום הכיפורים.
אושר: צה”ל/מחלקת היסטוריה.
ערך: אל”ם (מיל’) ברוך קורות.