מאז פירסום הכתבה “זהירות! היסטוריה באינטרנט” התקבלו מספר תגובות אשר מהוות מעין מאמרי התייחסות לכתבה. תגובות אלה מובאות כלשונן:

היסטוריה באינטרנט – ברכה – עמיקם צור

24.3.2010

נכון שאפשר להכניס לאינטרנט הרבה שטויות, אבל בזכות האינטרנט ניתן גם לבצע מחקר היסטורי מעמיק ורציני, ולהתגבר על המכשלה העיקרית של ההיסטוריה הצבאית – הצנזורה שתפקידה להגן על בעלי עניין.
בסך הכל – אם נשקלל את היתרונות והחסרונות, האינטרנט הוא ברכה לחוקר ולמתעניין. אחת הדוגמאות הטובות לכך הוא אתר זה של חטיבה 14.


 

תגובה לכתבתו של עודד מגידו זהירות! “היסטוריה” באינטרנט – סא”ל (מיל’) דני קריאף

1.5.2010

שקלתי רבות האם להגיב על כתבתו של סא”ל (מיל’) עודד מגידו או שמא להבליג ולתת “לכלבים לנבוח ולשיירה לעבור”, אך משום שחוסר תגובה מצידי הייתה מתפרש כמי שמסכים למה שנכתב, החלטתי בכול זאת להגיב, מבלי להיכנס לויכוח על הציניות וחלוקת הציונים של עודד מגידו לגבי רמת הכתיבה והסגנון והרדידות של הפורום שאני גאה להיות חבר בו, אלא אתייחס לעובדות בלבד.

בשום מקום לא הגדרתי את עצמי כמומחה ללוחמת שיריון, מי שכתב את זה עשה את זה על דעת עצמו וכמי שמכיר אותו כאחד שמבין במלחמות, אני מעריך שהוא כתב זאת מתוך הערכה, כך שההערות הציניות והארסיות על “מומחה מטעם” וכו’ אין להם מקום והן מיותרות לחלוטין, למרות שעודד מגידו שאני מכירו מאז שנת 1968 בעת ששימש כשליש בגדוד 184 הגדוד שבו שירתתי ברוב השרות הצבאי שלי מכיר ויודע שבלחימה יש לי “טיפת” ניסיון קרבי יותר משלו וזאת בלשון המעטה.

לא כתבתי בשום מקום, שאמנון רשף לא לקח סיכון והשמיד את הפלוגה עד האחרון שבהם ושמהפלוגה לא נותרו ניצולים, אינני אחראי לכול מה שנכתב באתר והניסיון לשייך לי את האמירה הוא שיקרי ונבזי.

מה שכן כתבתי שמודגש בצהוב בכתבה שאני כותב את דעתי הסובייקטיבית לגבי גורלה של הפלוגה ועם עובדות לא ניתן להתווכח.

שהפלוגה נשלחה לגזרה שלא שלה ללא תיאום בין מפקד 247 דני מט לבין מח”ט 14 אמנון רשף, טעות חמורה ביותר שב-2010 הייתה מוקמת וועדת חקירה על מנת לחשוף את הטעות הנוראית.
ציטוטים מפיו של מפקד גדוד 184 אלמוג שמדברים בעד עצמם, שדה הקרב היה בלגן אימים, אחד לא יודע מהשני מי אויב ומי ידיד? המשך ציטוט של אלמוג עמדנו כול הלילה וירינו כול הלילה לעבר האויב …ראינו הרבה מטרות …. והדלקנו הרבה מטרות, הרי עודד כטנקיסיט בעצמו יודע שבליל צלמוות עם טנקי פטון מודל 1970 ללא אמצעי ראיית לילה אין שום סיכוי בעולם להבחין למרחק של יותר מ-50 מטר האם מדובר בטנק מזרחי או טנק מערבי? אז איך קובע אלמוג שמדובר בטנקי אויב או בטנקים של כוחותינו?
עדות של אבי ליאור ידידי סמ”פ בגדוד 184, היה שם הכול, טנקים התפוצצו, פגזים ויריות לא ראינו בדיוק מה קורה ירינו במקלעים לעבר מקורות ירי…
ושאלתי הייתה לאיזה מקורות ירי בדיוק כשאתה לא יודע מה קורה?
המשך ציטוט מהספר “אבירי הלב” עמוד 264 הצוותים נשארו בפנים מחכים לאור יום לא לוקחים סיכון בקרב לילי שבו כולם יורים על כולם!!!!!!!!!! אז מה צריך יותר מזה על מנת להגיע למסקנות ברורות?
גם משיחות שהיו לי עם חבריי מפלוגה ב’ מגדוד 407 שלמעשה נמחקה מהמצבה בליל הפריצה הם טענו שלא היה להם מושג מה קורה מי נגד מי והם ירו על “באב אלה” על כול מקור אש ועל רעשי זחלים….
ואלה חלק קטן ביותר מהעדויות ומה לעשות הן מדברות בעד עצמן.
מה שטענתי כול השנים ואני עדיין מחזיק בעמדתי הנחרצת שעקב התנאים שהיו שם, אי ידיעת המפקדים הזוטרים וחלק מהבכירים יותר את תמונת המצב הכוללת את “טבלת הכוחות והמשימות” קבוצת פקודות שנמשכו מספר דקות הרי שאין מנוס מהקביעה למרות ההכחשות שהיו שם דו”צים והראייה לכך היא טנקים שנפגעו בירי מעיכים של טנקים, למיטב ידיעתי  לטנקים המצרים לא היו פגזים שכאלה.
גם סגן מפקד פלוגה ח’ רס”ן (מיל’) אליהו עממי בכתבתו “חריף לובשת כומתה אדומה” גיליון השיריון מס’ 19 כותב בעצמו שהטנקים של שרעבי, יוחאי ויוסי וינברג נפגעים טנקים שלנו נפגעים בזה אחר זה וחשוב לזכור שמדובר בפלוגה שמנתה 7 טנקים, קראתי ברשת “מוסקיטו” והודעתי את מיקומנו ובקשתי להפסיק את האש לכיווננו, אך לא זכיתי למענה … מה שאומר דרשני ולבסוף הוא מציין שהטנק שלו הוא היחיד שנותר כשיר ללחימה ואילו שלושת הטנקים האחרים היום פגועים ללא כושר לחימה…
אז את המסקנות מכול מה שכתבתי שמגובות בעדויות וציטוטים שכול אחד שלחם פעם בקרב לילה נוראי שכזה יסיק בעצמו – התוצאה ברורה כשמש בצהרי היום.

בכבוד רב,
סא”ל (מיל’) דני קריאף
לוחם שצבר  “כמה שניות” של ניסיון קרבי במלחמות ששת הימים, ההתשה ויום הכיפורים.


 

סוגיה – גורלה של פלוגת ‘חריף’ – ד”ר (רס”ן במיל’) עמירם אזוב*

5.5.2010

* ד”ר (רס”ן במיל’ בחיל התותחנים) עמירם אזוב הינו מרצה להיסטוריה במכללת “אורנים”. תחומי התמחות – היסטוריה רומית והיסטוריה צבאית מודרנית. לשעבר חוקר חזית הדרום במלחמת יום הכיפורים במחלקת היסטוריה בצה”ל. במסגרת מחקרו חקר ד”ר אזוב את סוגיית פל’ “חריף”.

כזכור, בשעה 0115 דיוּוח אל”ם רשף לשרון כי פלוגת הטנקים שליוותה את חטיבת הצנחנים (‘חריף’) נקלעה למארב בציר ‘טרטור’. גורלה של פלוגת הטנקים לוטה בערפל מסוים. מדוע בכלל פנו הטנקים לכיוון ‘טרטור’ האפוף תימרות אש ועשן? כוח ‘חריף’ בפיקוד סגן יוחי גלעד חבר לכוח הצנחנים בערך בשעה 2300, והגיע בראש הטור בחצות ל’לקקן’. בשעה זו החלה הנחתה ארטילרית לפי תכנית האש המותווה מראש עד שעה 0115. על שעה זו כתב מחבר ‘אבירי-לב’: “פלוגת הטנקים של יוחי (‘חריף’) פנתה צפונה לכיוון צומת ‘טרטור’-’לכסיקון’ ותפסה עמדות והטור החטיבתי התקדם ועלה מציר ‘עכביש’ אל ציר ‘לכסיקון’ ופנה מערבה בצומת ‘נחלה’ לכיוון התעלה.” בהמשך הוא כותב: “במרחק 800 מ’ מה’חצר’ התחולל קרב נורא. פלוגת הטנקים של ‘כוח חריף’ שקודם לכן נשלחה לאבטח את צומת ‘טרטור’-’לכסיקון’, נתקלה במארב ולאחר קרב קצר הושמדה כולה.”

בתחקיר מח”ט 247 אמר אל”ם דני מט: “אחרי סיבוב ‘לקקן’ אני נותן פקודה לטנקים לנוע צפונה עד צומת ‘טרטור’-’לכסיקון’, תפוס עמדות צפונה ושים עין מזרחה. אמרתי לעצמי, אין לי מה לעשות עם הפלוגה וזה המקום הכי טוב שתעמוד. פשוט – מין אבטחת אגף. למעשה הוא הגיע ועלה פה [מצביע] על מארב.”[1]  ה’פה’ מתייחס ככל הנראה לנקודה דרומית מצומת ‘טרטור’–’לכסיקון’. כלומר, ‘כוח חריף’ קיבל פקודה לאבטח את שיירת הצנחנים בצומת ‘טרטור’-’לכסיקון’.

זו פקודה תמוהה למדי ומנותקת לחלוטין מהמתרחש בשדה הקרב. מה לה לפלוגה מדוללת זו להיכנס ללוע הארי? סימן שאלה גם עולה לגבי הכוח שבו נתקל כוח ‘חריף’. הכוח בן שבעת הטנקים נתקל בירי בעת שנע מציר ‘נחלה’ ל’טרטור’. על הציר הזה נמצאו בשעה זו כוחות צה”ל בעיקר. ברשת הקשר שרר חוסר ודאות מוחלט לגבי הכוח המתקרב מדרום. יחידות החסימה הדרומית של ‘כוח שונרי’ (‘נפרד’) נפגשו עם שרידים מהכוח הקטן בסביבות השעה 160115 ואלה טענו שהם ספגו פגיעות מטנקים “מימינם”.[2] [1] תחקיר מח”ט 247, דצמבר 1973. מוסיף מט: “הסתבר לנו אחרי התחקירים שהיה מארב טנקים באזור הזה. היו גם טנקים על הסוללה מהצד השני.”

[2] רשת ‘מקדח’. לאחר שמנסים לברר את זהות הכוח אומר רס”ן שונרי לאל”ם רשף: “הם באו מדרום לצפון ונכנסו וקיבלו, הם טוענים בעיקר מצד ימין, מאיזה טנקים שדפקו עליהם.” שם, שעה 0128.


 

תגובה לכתבתו של עודד מגידו ותגובותיהם של עמיקם צור ודני קריאף – אלוף (מיל’) אמנון רשף

17.5.2010

עודד מגידו מעלה נושא חשוב מאד באשר לאופן הנצחת אירועי המלחמה, רמת האמינות של תיאורים אלה ואחרים וכפועל יוצא מכך עיוות ההיסטוריה הלכה למעשה. אינני רואה כל סתירה בין תגובתו של עמיקם צור למהות הדברים שעודד מעלה בכתבתו. אין ספק שרשת האינטרנט מאפשרת נגישות למידע וחומרים היסטוריים כפי שלא ידענו בעבר ובזה אנו המבורכים.

אני מסכים לחלוטין עם דבריו של עודד מגידו כי יש לבחון היטב את מהימנות ואמינות המקורות בעת גיבוש הראייה ההיסטורית וכי קיימת סכנה בהסתמכות על מקורות המבססים את מסקנותיהם על מקורות משניים, בעיקר כשמנגד, מונחות עובדות ברמת אמינות עליונה. הבעיה אפילו חריפה יותר. בספרים, מסוגים שונים, כגון ספרים יחידתיים וכד’ אנשים מעלים, לעיתים, גירסאות שאינן מבוססות על עובדות, מתוך סברה שגויה שלהתייחסותם אין משמעות היסטורית, שלא לדבר על ספרי זיכרונות אישיים המוטים בצורה סובייקטיבית, תוך שירות האינטרס של הכותב או מי מטעמו.

כל מי שמנסה לחקור את ההיסטוריה או ללמוד את אשר התרחש בשדה הקרב, צריך להיות מודע שלכל מקור מידע יש את רמת האמינות היחסית שלו ולפיכך עליו לשקלל את סך-הכול המידע שבידו על-פי מקורותיו וכפועל יוצא מכך – אמינותו.

לדעתי, יש לסווג את מידת האמינות של המקורות על בסיס מקורותיהם כדלקמן:

רמה א’ – יומני מבצעים, יומני רדיו, פקודות מבצע/מסמכים/מכתבים, רשתות קשר וכד’ – כל אלה מקורות ראשוניים, שנכתבו בזמן אמיתי, בדרך כלל, על-ידי אנשים אובייקטיביים.
רמה ב’ – דיווחים, תחקירים, עדויות וכד’ שנאספו מיד ובצמוד למלחמה.
רמה ג’ – ספרים, סיפורים, כתבות וכד’ שנכתבו שנים, לעיתים רבות, אחר המלחמה.

המקורות המופיעים ברמה א’ נחשבים על-ידי כאמינים ביותר (אינני מתייחס למקרים קיצוניים וחריגים של קונספירציה). הם נכתבו, בדרך כלל, על-ידי אנשים חסרי עניין אישי ואובייקטיביים. מטבע הדברים המקורות המופיעים ברמות ב’ ו-ג’, פחות אובייקטיביים (לעיתים סובייקטיביים), בעלי עניין אישי ולעיתים מוטים. ברור ששני אנשים יכולים לראות או לחוות אירוע מסוים ולפרשו בדרכים שונות, גם אם התייחסותם נטולת כוונת הטייה. אני ער גם לעובדה שאנשים מסויימים מתארים עובדה ו/או אירוע מסוים בצורה מסולפת ומגמתית מתוך עניין אישי כזה או אחר ולזה שומה עלינו להיות ערים.

לעצם העניין, המחלוקת העיקרית בין דני קריאף ועודד מגידו נסבה סביב גורל פלוגת “חריף” – פלוגה ח’ מגדוד 599/חטיבה421.

להלן מספר עובדות המתבססות על מקורות מרמה א’:

בשעה 22:36 דיווח מפקד כוח “שמוליק” למפקד החטיבה כי “… אנחנו בדקנו את כולם (כלים/טנקים א.ר.) לפי הדיווחים, הוצאנו את כל מי שהיה, כל הנפגעים.” [רשת "מקדח"].
בשעה 23:38 – הוריתי לקצין האג”מ החטיבתי לעדכן את היחידות העורפיות בדבר הגעתה של חטיבה 247 (9 ברשת הקשר) בציר “עכביש” [רשת "מקדח"].
בשעה 23:39-40 – ק. אג”מ חטיבתי עידכן את מפקד כוח “שמוליק” (4ב’) ומפקד יחידה 424 (4א’) [רשת "מקדח"].
בשעה 23:47 – 4ב’ דיווח לי ש- 4א’ דיווח כי קיבל ידיעה שמדרום מגיעים טנקים של האויב והוא שולח את פל’ ב’/407 לאתר אותם [רשת "מקדח"].
בשעה 23:48 – אני הודעתי ל- 4א’ ו- 4ב’ שמדרום אין טנקי אויב “ושלא ירה לשם” [רשת "מקדח"].
בשעה 23:48 – אני עידכנתי את מג”ד גדס”ר 87 (5) על הגעת חטיבה 247 “… מגיע כבר לאזור “עכביש”-”לכסיקון” “ומיד הוא יכנס לעברך…” [רשת "מקדח"].
בשעה 23:58 – אני הנחיתי את מ”פ ב’/407 – גדעון גלעדי – “… בעכביש וקצת צפונה מ”עכביש” צריכים להיות כלים שלנו. תהיו זהירים מאוד.” [רשת "מקדח"].
בשעה 00:20 – מפקד כוח “שמוליק” (4ב’) דיווח על הגעת טנקים “… מנסה לעבור צפונה, על “לכסיקון” לכיוון שלכם.” [רשת "מקדח"].
בשעה 00:29 – ערכתי ברור עם שמוליק ארד על זהות הטנקים [רשת "מקדח"].
בשעה 00:37 – ק. אג”מ חט’ ניסה לברר עם שמוליק ארד את זהות כוח הטנקים [רשת "מקדח"].
בשעה 00:47 שמוליק ארד דיווח שהטנקים של פל’ “חריף” עברו אותו [רשת "מקדח"].
בשעה 00:57 – שמוליק ארד דיווח על ירי האויב על פל’ “חריף”. ק. אג”מ מעדכן אותו שיש קושי לתקשר עם הכוח שאיננו שלנו [רשת "מקדח"].
בשעה 01:02 – גדעון גלעדי ניסה להזדהות ולחבור עם פל’ “חריף” ודיווח “… והוא הבין שזה כוחותינו.” [רשת "מקדח"].
בשעה 01:14 – נתן שונרי דיווח לי שהוא טיפל בנפגעים של הכוח ואני שאלתיו “… האם הם נקראים “חריף”?” [רשת "מקדח"].
בשעה 01:18 – שאלתי את נתן שונרי, שבדק עם הכוח “… איזה כלים פגעו בהם? האם טנקים או בזוקות? טילים? או מה?” [רשת "מקדח"].
בשעה 01:29 – דיווח לי נתן שונרי “… מה שהצלחתי לחלץ מהחבר’ה פה. הם שייכים לכוח “חריף”…”…. “… הם באו מדרום לצפון ונכנסו וקיבלו, הם טוענים בעיקר מצד ימין, מאיזה טנקים שדפקו עליהם,..” [רשת "מקדח"].
בשעה 01:31 – בדקתי עם מח”ט 247 “.. אני מבין ש”חריף” שלך נמצאת ב”טרטור”-”לכסיקון”? עבור”. תשובתו הייתה: “חיובי, עבור.” ואז עידכנתי אותו “היא עלתה על מארב טנקים…” והוא ענה לי “… שומע את זה בפעם הראשונה…” [רשת "בשור"].
בשעה 01:46 – דיווחתי על כך שאנו מפנים את הנפגעים של פל’ “חריף” [רשת "בשור"].

פלוגת “חריף” שוגרה על-ידי מח”ט 247 – דני מט ועל ידי מג”ד 599 – עמי מורג לאבטחת אגף באיזור צומת “טרטור”-”לכסיקון” ולסימון הצומת, ללא כל תיאום מוקדם עם חטיבה 14.
בתחקיר שנערך בדצמבר 1973, נשאל מח”ט 247 מדוע הוא שלח את הפלוגה ותשובתו הייתה “אני אמרתי שאין לי מה לעשות עם הפלוגה וזה המקום הכי טוב שתעמוד בו, מעין אבטחת אגף”.
בתחקיר שערך עודד מגידו ובעקבות התכתבות עם מג”ד 599 וסמ”פ “חריף” אליהו עממי הסתבר כי מג”ד 599 הורה לפלוגה כי לאחר סיום משימת הובלת חטיבת הצנחנים, על הפלוגה להגיע לצומת ולסמן אותו למעבר גשר הגלילים [עודד מגידו, שריון 34, עמוד 52].
יחד עם זאת, ברצוני לציין ולהדגיש כי, למרות חוסר התיאום של מח”ט 247 ומג”ד 599 עם חטיבה 14, נקטנו בכל האמצעים האפשריים כדי להימנע מירי דו-צדדי.

שגה דני קריאף בכותבו כי “אף אחד לא עדכן את כוחות 87, 184, 79, 407 הגדס”ר הבדואי, לגבי הגעת אותו כוח, ..”. כפי שמובהר לעיל, ללא כל צל של ספק, אני וקצין האג”ם – אהוד סוקול עידכנו את הגדודים והיחידות הנוגעים בדבר (יחידה 424, כוח “שמוליק” גדס”ר 87, גדס”ר ונ”ט 582, פל’ ב’/גדוד 407) והורינו להם “ושלא ירה לשם”.
בפועל, 4ב’ – שמוליק ארד ומ”פ ב’/407 – גדעון גלעדי ביצעו מאמצי תיאום וזיהוי של פל’ “חריף” החל משעה 00:20. יש בידינו עדות כי נוצרה חבירה פיזית, לפני השעה 01:02, בין מ”פ ב’/407 לבין פל’ “חריף” [רשת "מקדח"].

הגדיל עשות דני קריאף ביחסו לגדוד 184 ירי על פל’ “חריף”, תוך שהוא מסתמך על ציטוטים של מג”ד 184 – אברהם אלמוג וסמ”פ ו’/184 – אבי ליאור.

ראשית, אתייחס לדבריהם של אלמוג ואבי ליאור. לצערי, מפקדים נסחפים בתיאוריהם ואינם מבינים את המשמעות העובדתית-היסטורית של אמירותיהם, שלעיתים הינן מוגזמות.

אין כל ספק, שהקרב של חטיבה 14 באזור “החווה הסינית” היה הקרב הקשה והאכזרי של צה”ל בכל מלחמותיו [לעיון במאמר "קרב השריון האכזרי ביותר בהיסטוריה" הקש כאן]. טווחי הלחימה של הטנקים היו, לעיתים, מטרים בודדים. שדה הקרב היה רווי באויב מסוגים שונים (טנקים, תותחי נ”ט, טילי נ”ט, נשק קל וכד’). הכוחות היו פזורים על פני כל המרחב, תוך לחימה קשה ואכזרית ותמונת המצב הייתה קשה וכמעט בלתי אנושית.
ברור לכל שתמונת הקרב לא הייתה נהירה לכל המפקדים והחיילים, מאחר והקרב התפתח באופן שוטף ודרמטי. עדיין, השתדלתי לעדכן את המפקדים משך כל אותו לילה במתרחש ובהתפתחות הלחימה. כל מי שיאזין לרשת המבצעים החטיבתית – רשת “מקדח” [להאזנה הקש כאן], יווכח שהייתה שליטה מירבית באש, תוך תיאום בין גדודי, בין גדודי החטיבה. לעיתים, בהכוונה ותיאום שלי אישית. הפעלת האש, כולל האש הארטילרית הייתה זהירה ובפיקוח, תוך לקיחת מקדמי ביטחון.
אותם טנקים של גדוד 184, שהצליחו לפרוץ את מגנן הנ”ט בצומת “טרטור”-”לכסיקון”, כולל הטנק של אבי ליאור, התקבצו עם המג”ד כקילומטר מצפון- מזרח לצומת “לכסיקון”-”שיק”, באבטחה כלפי צפון ומזרח, היו כ-4 ק”מ מצפון לצומת “טרטור”-לכסיקון”! הרי לא עולה על הדעת שטנקים אלה היו מסוגלים לירות לעבר הכוחות בצומת “טרטור”-”לכסיקון” בקרב הלילי. באם הכוונה לטנקים הפגועים של גד’ 184 בצומת “טרטור”-”לכסיקון”, הרי: א. לפי דיווחו של שמוליק ארד למח”ט, בשעה 22:36, כל הנפגעים פונו מהטנקים, לפחות שעה לפני הגעתה של פל’ “חריף” לאזור. ב. אין כל עדות אמיתית של אנשי צוות מגדוד 184 על ירי דו-צדדי. ההסתמכות על האמירה “הצוותים נשארו בפנים, מחכים לאור יום ולא לוקחים סיכון מיותר בקרב הלילי שמסביב. כולם ירי על כולם, והחשש היה גם מ”אש כוחותינו” [ספר "אבירי לב" – גדוד 184, עמוד 264] הינה חסרת בסיס, פרשנות מסולפת והוצאת דברים מהקשרם.

לעומת זאת, בשעה 01:29 דיווח לי נתן שונרי ברשת “מקדח” “הם שייכים לכוח “חריף”. ….”הם באו מדרום לצפון ונכנסו וקיבלו הם  טוענים בעיקר מצד ימין, מאיזה טנקים שדפקו עליהם, ..”.

יתר על כן, סמ”פ “חריף” – אליהו עממי כותב כי “התופת פורצת באחת כשאנו נכנסים לצומת.” …”קרב האש מתנהל בטווחים קצרים כנגד חי”ר המצויד היטב בכלי נ”ט וטנקים.” [שריון 19, אוקטובר 2003, עמוד 109].

בספר שהוציא גדוד 599, “סיפורו של גדוד מחץ”, מתואר סיפור ההיתקלות של פלוגה ח’: “ברגע שהטנק של יוחי עבר את צומת ‘לכסיקון’–’טרטור’ [ההדגשה שלי – א.ר.] נפתחה עליו אש אנטי טנקית חזקה מכיוון צפון-מזרח [ההדגשה שלי – א.ר.]. חיילים מצריים ירו מתעלה שנתמשכה כעשרים מטר מהכביש ובמקביל לו מאותו כיוון ירו טנקים ממרחק 200 מ’” (עמודים 65-66).

יתר על כן בכתבה של עמליה ארגמן-ברנע, בעיתון “ידיעות אחרונות”, במוסף “24 שעות”, עמוד 15, מה-24.4.2001, מצוטט עממי “פתאום נפתחה אש תופת ממארב נ”ט מצרי.” ולאחר מכן “50 מטר מצומת “טרטור” נפתחה שוב אש תופת מצרית, ..” [ההדגשה שלי – א.ר.] [לעיון בכתבה - הקש כאן].

הן הדיווח בזמן אמיתי של מפקדי פל’ “חריף”, באמצעות נתן שונרי, הן התיאורים של עממי בכתבות הנ”ל והן בספר גדוד 599 מדברים על ירי של חי”ר, נ”ט וטנקים, כאשר הטנקים של פלוגת “חריף” “נכנסים לצומת” או “עבר את צומת “לכסיקון”-”טרטור”. כל מי שהיה ממזרח לציר “לכסיקון”, בטווח שמעל 100 מטרים, ו/או מצפון-מזרח לצומת “טרטור”-”לכסיקון” היו טנקים וחיילי חי”ר מצריים!

כל מי שמכיר קצת את השטח או מעיין במפה/תצלום אוויר יודע כי ממזרח לכביש התעלה – ציר “לכסיקון”, במרחק של כ-100 מטרים, הייתה חפורה תעלת השקייה עמוקה ומעברה סוללת עפר. סוללה זו שימשה לעמדות טנקים לטנקי האויב המצריים, ממזרח לציר “לכסיקון” ומצפון לציר “טרטור”.

גרפיקה: נעמה רגב

גרפיקה: נעמה רגב

טנקי פלוגת “חריף” שנקלעו לצומת נתקלו באותה אש של טנקים, נ”ט וחי”ר מצריים שהיו ממוקמים ממזרח לציר “לכסיקון”, מצפון-מזרח לצומת “טרטור”-”לכסיקון” ומצפון לציר “טרטור”, בקטע שממערב לציר “לכסיקון”.

לפיכך, לטעון שהיה ירי של טנקים מגדוד 184 על פלוגת “חריף” גובל בחוסר מקצועיות וחוסר אחריות!

אני מציע לחברי הלוחמים:

“צא ולמד” – ללמוד את אירועי המלחמה לאשורם, מתוך חומרים מקוריים רבים הזמינים לכל. אתר חטיבה 14 מכיל חומר רב ומגוון, כולל מסמכים מקוריים ורשתות קשר מתומללות.
לכל “קלי העט” – כשם ש”אצבע קלה על ההדק” הינה תופעה שלילית, כך גם הקלות הבלתי נסבלת של קביעת מסקנות שלא על בסיס עובדות מוצקות ואמינות. הלחימה ב”חווה הסינית” הייתה קשה, אכזרית ונוראית. אני משער שכל אחד מהמפקדים והלוחמים עשה את המירב והמיטב כדי שנצליח לבצע את המשימה. אני מעריך ביקורת בונה, אך היא חייבת להיות מבוססת על עובדות אמיתיות ובדוקות.
נושא ירי דו-צדדי הינו נושא רגיש וכאוב. מן הראוי לחקור את האמת, אך לבצע זאת ביתר רגישות, ולו רק מפאת כבוד חברינו החללים ומשפחותיהם. ליל הדמים גבה מחיר יקר של מיטב לוחמינו. מלחמת גבורה של הלוחמים – רעי הלוחמים – מחייבת שנכבד זה את זה.

אלוף (מיל’) אמנון רשף
מפקד חטיבה 14 במלחמת יום הכיפורים


 

מה זו היסטוריה אחראית? – אביתר בן-צדף*

 16.6.2010

* טוראי בן-צדף היה לוחם חרמ”ש (מיל’) בחטיבה 9 “עודד” בשנות השבעים ועורך לשעבר של כתב-העת ‘מערכות’. כתב עשרות מאמרים ומחקרים, וערך כמה ספרים חשובים בהיסטוריה הצבאית של מדינת ישראל ושל חיל השריון.

ואקדים בווידוי אישי: קראתי בתדהמה את דבריו של סא”ל מיל’ עודד מגידו (“זהירות! ‘היסטוריה’ באינטרנט” – בשריון 34, שהופיעו גם באתר חטיבה 14), כיוון שלא הבנתי את זעמו הקדוש. לא הייתי עונה על המסה הבלתי-אפשרית של מגידו אלמלא אני המנוול, שהכתיר את דני קריאף, שכני, כ”מומחה לשריון”. ואכן, עשיתי זאת למרות שלא תמצאו אותי בסגל מדריכי בית-הספר לשריון (לפחות, לא בגלגולי הנוכחי; ואיני מבטיח לגבי העתיד). כנראה, סובל מגידו מ(א’) חוסר משווע בהומור ומ(ב’) קצת אי-הבנת הנקרא.

על חוצפתי האיומה אני מסכים לעמוד בפינה. על עונשים אחרים – כולל הורדה בדרגה – אסכים לדון בנפרד. אך, אומר שנית בנדב”ר ברור ורהוט: אני ורק אני אחראי להכתרתו של קריאף בתואר, “מומחה לשריון”.

הכרתי את דני קריאף כעֵד (ששוחח אתי על חוויותיו בחזית הדרום במלחמת יום הכיפורים) לאחר שאנשיו וחבריו לנשק, מוותיקי חטיבה 600, המליצו, שאשוחח עמו, כיוון שהוא רהוט, והיה בתוך האש. אחר כך שמעתיו בכנסים, שארגן הפורום לאזרוח תחקירי קרבות ולקחי מלחמה [להלן – הפורום האזרחי] (שאני הקטון באנשיו – למרות משקלי הרב מדי), לתיעוד מבצע הצליחה “אבירי-לב” והלחימה בחזית הדרום. לקריאף יש הבנה בשריון, זיכרון מדהים וגם הרבה מזל להיות בהרבה צמתים חשובים בהיסטוריה הצבאית שלנו כלוחם בקו האש, ולהישאר בחיים.

ודרך אגב, הרבה ניסו לשווא להפריך את טיעוניו של קריאף, הנאמרים בלהט רב. ולעומת זאת, הרבה יותר אוששו אותם בעדויותיהם (שיתפרסמו אי”ה במלאת ארבעים שנה למלחמה – בספר, שיוציא הפורום האזרחי).

* * * *

“הייתי מעדיף להיות נתון לשלטונו של ג’פרסון דיוויס [נשיא הדרום] מאשר להיות מושפל על-ידי עדת משרבטים בעיתונים, שחוצפתם גדולה מזו של השטן. הם נכנסים למחנות, מסתודדים עם החיילים העצלנים, אוספים שמועות, ומפרסמים אותן כעובדות” – כתב במלחמת האזרחים האמריקנית גנרל (צפוני) ויליאם ט’ שרמן.

המערכה הכושלת בגליפולי במלחמת העולם הראשונה הביאו “פרסומים לא-אחראיים” של קית מורדוק האוסטרלי להדחת גנרל איאן המילטון מהפיקוד על המבצעים הבריטיים ולהחלטה להפסיקם ולהסיג את הכוחות הבריטיים (כולל גדוד נהגי הפרדות).

הפרסומים הרשמיים בשני המקרים דלעיל – כמו במלחמת קרים (באמצע המאה התשע-עשרה), שקדמה להם – היו שונים לחלוטין ואחראיים מאוד. היום היינו מגדירים אותם כשקריים בעליל.

משמע, לא תמיד ההיסטוריה הרשמית נכונה – למרות שהיא רשמית. מה עוד שאצלנו, לדאבוני, כמעט שאין היסטוריה צבאית רשמית, וכמעט שאין תחקירי קרבות. כך, התברר לחבריי לפורום האזרחי,[1] כי עד לפני כשש שנים לא נחקר הקרב ב”טרטור” 42 (הקרוי בטעות, “הקרב על החווה הסינית”) של גדוד הצנחנים 890; ועד היום טרם הושלם המחקר של מחלקת היסטוריה בנושא.[2] כלומר, כל המסמכים, כל המצגות וכל ערכות מורשת הקרב בנדון, שהופקו בכמעט ארבעים שנה, מתבססים על אי-תחקיר הקרב של גדוד 890 ושל גדוד טנקים 100 באותו האתר.

גם כשקיימת היסטוריה רשמית, אין לה מונופול. בצד פרסומי הצבאות מתפרסמים ספרים וזיכרונות של משתתפים ברמות שונות בקרבות. הם מקיימים דו-שיח, ויכוח ואף מריבה עם ההיסטוריה הרשמית – עד שמגיע בר-סמכא בעיני תקופתו, ומכריע. ואם לא – ישחקו הגרסאות לפנינו.

כיוון שטרם פורסמה היסטוריה רשמית של “אבירי-לב”, הרי כל עדות חשובה מפז (ובל נשכח, שחלק מהעדים כבר אינם עמנו, ואי אפשר להתעמת עמם על גרסותיהם, ולאמתן). הן והמסמכים השונים, שמשחרר במשורה ובקמצנות מעוררת תמיהה ארכיון צה”ל הנם תשומות חשובות, שמי שירצה לחקור את התקופה חייב להתחשב בהן.

לכן, חשוב הפורום האזרחי, שאנשיו מתעדים – ביוזמתם הפרטית, על חשבונם ועל חשבון זמנם הפנוי – סוגיות שונות במלחמה, חוקרים אותן, ומציגים ברבים את ממצאיהם ואת מחקריהם. עבודת הפורום האזרחי מתבססת על יתרונות התקשוב המודרני בדיונים פומביים באינטרנט, וקטעים ממנה כבר הופיעו כפרקים בספרים, שיצאו לאור בישראל, באתרי אינטרנט ובעיתוני רשת (בלוגים).[3]

כמו כל דיון אנושי – חלק מהדיונים אינם ראויים, אך כולם נשמרים בקפידה בארכיון הממוחשב, הנגיש לכל אחד (http://groups-beta.google.com/group/civil-forum). חלק מהדיונים לא יסולאו בפז, כיוון שהעלו רעיונות חדשים ותפיסות חדשות. בניגוד לכל דיון אחר בהיסטוריה צבאית של מדינת ישראל, דיוני הפורום האזרחי פתוחים לכל; הגישה חופשית וחינם למי שנרשם לקבלם; ואין בהם חשיבות לדרגתו – צבאית ו/או אקדמית – של הכותב, אלא ליכולתו המחקרית ולאותנטיות הנתפסת של דבריו. לכאורה, כל אחד יכול להעלות מהרהורי לבו, או מחזיונותיו, אלא שהוא נתון לביקורת קשה (ולפעמים מאוד לא-מנומסת!) של חברי הפורום, שיקרעוהו לגזרים אפילו על שגיאת כתיב.

ראוי לציין, כי מאמץ אדיר לתעד את מבצע “אבירי-לב” נעשה על-ידי אלוף (מיל’) אמנון רשף ועל-ידי צוותו, שהקימו את האתר המרהיב של חטיבה 14 .

דרך אגב, עוד הערה (של עורך די מנוסה) לסא”ל (מיל’) מגידו: כשמצטטים אתר באינטרנט, ראוי להביא את כתובתו (URL) –  כשירות לציבור. ניסיתי לשווא למצוא על איזה אתר יצא קצפו של מגידו.

תגובתו של אביתר בן צדף פורסמה גם באתרו האישי, כאן.

[1] נעדרתי מהשיחה של אנשי הפורום האזרחי עם אל”ם (מיל’) ד”ר שאול שי – אז ראש מחלקת היסטוריה במטכ”ל/אמ”ץ – עקב אשפוזי לניתוח דחוף ביולי 2004.

[2] החוקר הוא רס”ן (מיל’) ד”ר ישראל בן-דור, איש מילואים במחלקת היסטוריה. בידי אישור בכתב, שהתקבל לפני כשנתיים, מפרופ’ אלון קדיש, רמ”ח היסטוריה הנוכחי, כי המחקר טרם הסתיים, ו”יועבר לעיונכם [אנשי הפורום האזרחי] לכשיסתיים”. לצערי, פרופ’ קדיש לא חתם על המכתב, שאינו נושא תאריך, וגם נכתב בניגוד לכל כללי הכתיבה הצבאית.

[3] רשימת המאמרים הללו תועבר לעיונו של כל מבקש ממני – ebenzedeff@idc.ac.il.


 

תגובתו של עודד מגידו לאביתר בן צדף

22.6.2010

אביתר שלום,

שאלת על מה יצא ה”זעם הקדוש” שלי. אנסה להסביר.

הדברים שכנגדם יצאתי הובאו במסגרת פרק בתוך אתר אינטרנט מבולבל שנקרא “מדממים בחווה הסינית” (כתובת האתר היא http://www.kaisernet.com/red2/17.htm ). האתר הזה באמת נכתב מדם ליבו של אחד מלוחמי גדוד 890, אבל רמת הכתיבה שלו, רמת הדיוק שלו, והעובדה שהוא מהלל מפאר ומשבח בחלק גדול מהטקסט את עצמו וקבוצה מחבריו הקרובים, כל אלה עושים את האתר הזה למקור מאד לא רציני להיסטוריה. וזו בדיוק הבעייה. לתלמיד, לסטודנט, או לסתם אדם שירצה ללמוד על המערכה ב”חווה הסינית”, ויגיע לאתר הזה בחיפוש אלמנטרי באינטרנט, אין את הכלים לדעת מה נכון ומה לא נכון, והוא עלול לקבל את הדברים הכתובים שם כפשוטם.

אינני מתיימר כי ידועים לי בפרוטרוט כל פרטי הקרב האומלל של גדוד 890 בפאתי “החווה הסינית” בליל ה-18-17.10, ולא הייתי מתייחס לאתר הזה כלל אילולא כותב האתר – כנראה במסגרת מלחמות פנימיות של הצנחנים שאינני בקיא בהן -  רצה לנגח את מח”ט 247 דני מט. והדרך לנגח את דני מט היא דרך הצגה מעוותת לגמרי של סיפור לחימתה של פלוגה מהחטיבה שלי (421) שהובילה את חטיבה 247 בליל הצליחה עד ציר “נחלה”, ואח”כ הגיעה לצומת “טרטור”-”לכסיקון” ועלתה על מגנן הנ”ט שהיה שם.

וכאן אסביר ב-2 הערות מדוע ראיתי צורך להתייחס לפרשה זו. ראשית, הייתי במלחמה מ”פ בחטיבה זו ומיד לאחריה התמניתי לסמג”ד של הגדוד שאליו השתייכה פלוגת “חריף”. שנית, אני עוסק בימים אלה בהקמת אתר אינטרנט חדש לחטיבה 421 שחלק מרכזי בעבודתי עליו היה איסוף מידע על מסלול הלחימה של החטיבה במלחמה וכתיבת ההיסטוריה החטיבתית, דבר שלא נעשה עד היום. לכן, למרות שאין לי יומרות להכתיר עצמי כ”מומחה לקרבות שריון” (אף כי, בניגוד ל”מומחים” אחרים לקרבות שריון, יש לי רקע אקדמי בנושא) אני בהחלט מומחה לקורות חטיבה 421 במלחמת יום הכיפורים.

מה נכתב באתר “מדממים בחווה הסינית” ?  שחטיבה 14 השמידה, שלא באשמתה אלא באשמת דני מט שלא תיאם איתה את כניסת הפלוגה לגזרתה (עובדה נכונה לכשעצמה), “…. את פלוגת הטנקים הזאת בפיקוד סרן יוחאי גלעדי עד האחרון שבהם, מהפלוגה הזאת לא היו ניצולים, אפילו לא אחד, כולם הרוגים, יהי זכרם ברוך”. כך במקור !  וכבר הבהרתי במאמר שכתבתי  ב”שריון” שהפלוגה אכן נכנסה לקרב קשה, והיו לה 7 הרוגים, בהם המ”פ יוחי גלעד (לפחות בשם החלל אפשר היה לדייק !), וגם מספר פצועים, אבל היא לא הושמדה כליל, חלק ממנה השתתף בנסיון נוסף לפרוץ את צומת “טרטור”-”לכסיקון” מאוחר יותר באותו הלילה, ללא אבידות נוספות, אבל גם ללא הצלחה. מכל מקום אין שחר לסיפור שהפלוגה הושמדה כליל.

על מי נשען מחבר האתר להוכחת טענתו כי הפלוגה הושמדה כליל כביכול בדו”צ ע”י חטיבה 14 -  על מיודענו “המומחה לקרבות שריון”. הלה מביא סדרה של ציטוטים מדברים שאמרו וכתבו מפקדים מחטיבה 14 לא בקשר לקרב בצומת “טרטור”-”לכסיקון”, כדי להביא מהם כביכול ראייה לכך שפלוגה ח’ הושמדה באש כוחותינו. אבל מה לעשות ואנשי הפלוגה עצמה -  למשל הסמ”פ שהשתתף בקרב וכתב על כך מאמר ב”שריון” 19 (לעיון במאמר הקש כאן), מעידים כי נכנסו בצומת “טרטור”-”לכסיקון” למגנן נ”ט שכלל גם טנקים (למען הסר ספק – מצריים כמובן) -  אותו מגנן שגבה באותו לילה מחיר כבד ממספר גדודים של חטיבה 14 עד שטוהר בבוקר ה-16.10.73. אז מה – אנשי הפלוגה לא יודעים מי ירה עליהם וקריאף כן יודע?  זאת כתיבה רצינית? וכשמביאים בפניו את העובדות אחת לאחת הוא עדין דבק בגרסה שלו, בחינת אל תבלבלו אותי עם עובדות – לי יש תזה.

אין לי ענין להמשיך את ההתנצחות עם קריאף, בעיקר משום שאינני שותף, בלשון המעטה, להערכתך אותו בכלל וכמומחה לקרבות שריון בפרט. אין טעם לפרט כאן כי זה לא באמת רלבנטי. אני גם לא מרגיש צורך להתנצח בדיון שיורד לרמה ילדותית בסגנון של “למי יש יותר גדול” ומי היה יותר ב”שפיץ של השפיץ”. ב-30 השנים שלי כשריונר (מתוכן 9 שנים כמג”ד טנקים, שנתיים וחצי כמ”פ טנקים – כולל מלחמת יום הכיפורים, וגם שנה כשליש) – למדתי כי חשוב להתמקד בעיקר, ולא בטפל ובשטויות. אבל כן – סוג כזה של כתיבה לא רצינית על עניינים מאד רציניים מרגיז, וראוי לתגובה חריפה, ובייחוד ראוי להעמיד דברים על דיוקם.

בברכה,
עודד מגידו