בתאריך 25 באפריל 2009 נערך מפגש של פלוגה י’ מגדוד 184 ב”יער חרובית”.
מפגש מרתק עם הרבה זכרונות, חויות משותפות ודיון וקבלת החלטות בנושא מפגש עם המשפחות השכולות.
השתתפו במפגש 25 חברים מהפלוגה, חיילים ומפקדים עם בני משפחותיהם וכמובן מח”ט 14 – אמנון רשף המלווה את הפלוגה באופן צמוד בכל הארועים.

דברים מאת דודו שור, נאמרו במפגש הפלוגה:

כמדי  תקופה אנו נפגשים חברי המועדון של פלוגת החרמ”ש מחזור גיוס נובמבר 1972
הזמן חולף לו ואנו שוב ושוב חוזרים לאותם 22 ימים של מלחמת יום כיפור שצרבו בנשמותינו. חותם אותו אנו נושאים איתנו לעולם ועד.
איבדנו חברים אותם ננצור בליבנו לעד ורק הסיפורים עליהם מחזירים אותם לחיקנו לזמן קצר. חלק מאיתנו נפצעו ויצאו מהמסלול הצבאי אך אנו שומרים איתם על קשר.
חלק נפגעו נפשית ונקווה שהזמן ירפא את סבלם.
ואחד נפל בשבי וחייו הפכו קודש לנופלים בשבי.
הארץ רעדה, אמות הסיפין רעדו ושום דבר בארץ כבר לא היה אותו דבר. ואנו פלוגת החרמ”ש
בלב התופת לאורך גדות התעלה עומדים בעין הסערה בסה”כ ילדים שנקלעו למשחקים של
הגדולים ושואלים את עצמם מה אנו עושים פה. איך הגענו לתופת הזאת.
והזמן חולף ורץ, ובמרוץ החיים אנחנו כבר במקום אחר. מבוגרים יותר מהגיל של הורינו בזמן
המלחמה. אותם ההורים שכה דאגו לנו ולא ישנו לילות בגללנו, ברובם כבר אינם איתנו.
חלק מאיתנו הפכו סבים לנכדים. חלק פתחו במסלול ב’ עם מקצה שיפורים. נאחל להם בהצלחה.
בכל אשר עשינו ובנינו אותם הימים הופכים אותנו למסדר המלחמה. המלחמה ההיא הנוראה
במלחמות למעט מלחמת העצמאות.
ורק הסיפורים שהפכו כבר למיתוסים: כמו על יורם שסוחב תמיד ג’ריקנים בזמן הטיפול השבועי במעין התרסה כלפי המכי”ם ושואל אותנו מה קרה? מה אתם נלחצים ?
או אבי שידע תמיד לשאול את השאלה שמרגיזה את המפקדים. אותם סיפורים מקהים משהו קטנטן מהכאב על אובדן כה רב של חברים ועל געגועים בלי סוף לצחוק לשיחות לטפיחות
על השכם לנסיעות היום והלילה בנגמ”שים.
אנו נמצאים ביער חרובית ליד תל צפית – גת העתיקה עיר הפלשתים ואולי משהו מההוד וההדר
של המקום הזה מעמיד קצת בפרופורציות את הזמן שלנו.
ונסיים בברכה השגורה כל כך כיף לראות את כולם והרבה הרבה בריאות לכולם כן גם אנו
צריכים את המצרך הזה.

תמונה שצולמה במפגש

תמונה שצולמה במפגש