בנקודת הכובד – ביקורת מאת גרשון הכהן
ספר זה מתמקד במצביאות בהתגלותה בדרג השדה הבכיר, בדרג מפקד האוגדה וצוותו. זהו סיפור על מצביאות באופן בו התגלתה בשדה הקרב, בקרבות מלחמת יום הכיפורים, של אוגדה 143, אוגדת אריאל שרון. הבאנו את ההקדמה לספר שכתב האלוף גרשון הכהן
פורסם בבטאון “שריון” 41, יוני 2012
יסלחו לי לוחמי אוגדת שרון, להם יש לי הערכה רבה מאוד ובה לחמתי גם אני, אך ספרו של סגן מפקד האוגדה ג’קי אבן “בנקודת הכוכד” מאכזב מאוד לדעתי. לכאורה מטרתו לספר על לחימת האוגדה, מהלכי והחלטות המפקדים בה ותיפקודו האישי של תא”ל (אז) ג’קי אבן בה.
אלא שלאכזבתי הרבה, במהרה הופך הסיפור לפולחן אישיות “סטליניסטי” לאריק שרון תוך התעלמות ותירוצים על שגיאותיו במלחמה. היו גם כאלו. זה קורה וזה לא נורא. זאת יש לקחת בחשבון בכל מלחמה. לא זה המקום לפרטן אם כי חלקן, לא כולן, אף מתוארות בספר, אלא שרובן עטופות בשכבת תירוצים תמוהים ומיותרים.
גרוע מכך, הספר מקדיש קטעים ארוכים לביקורת קשה ולעיתים קרובות בלתי מדויקת ולא רלוונטית על כל המפקדים האחרים בחזית הדרום.
האם באמת לא היה בהם אפילו אחד הראוי לציון? האם לא היו אלו אוגדות אחרות שכבשו את רוב השטח המצרי ממערב וממזרח לתעלה?
זה חבל מאוד, בלתי הוגן וודאי אינו הולם מפקד בצה”ל.
לשרון מגיעים שבחים רבים אבל גם ביקורת. כמו לכל מפקד. כך גם למפקדים אחרים בחזית.
מן הראוי היה לספר את מהלכי הקרבות וההחלטות בה מבלי להוסיף להם שכבה עבה של “הסברים, השערות ותירוצים”. סגן מפקד האוגדה יכול היה להשאיר לקורא החכם את הסקת המסקנות.
דוגמאות ראויות הם הספר “אבירי לב” על גדוד 184, הספר “כעוף החול” על פל’ י’ של גד’ 79, דו”ח חטיבה 14 משנת 1973, תיאורי הקרבות באתרים של חט’ 14, גד’ 79, וגדס”ר 87 וספרים ותיאורים אחרים בהם משתדלים המספרים לתאר את הקרבות הקשים, ההחלטות המורכבות וגבורת הלוחמים באוביקטיביות סבירה.
לכן מסקנת מחבר ההקדמה לספר, האלוף גרשון הכהן ש”הספר יכול לשמש מופת להכשרת הפיקוד הבכיר בצה”ל” תמוה מאוד.
ההיפך הוא הנכון. דווקא העובדה שהתנהגות שרון במלחמה לא חזרה על עצמה בצה”ל וסירובי פקודות, דיווחים בלתי נכונים, אי מילוי משימות וביצוע קרבות בניגוד להוראה תוך אבידות מיותרות כפי שערך שרון אינם שכיחים בצה”ל, דווקא עובדה זו יכולה לשמש מופת להכשרת מפקדים בצה”ל.
מצד שני, אם מתעלם הקורא משכבת ה”הסברים”, כולל הספר פרטים רבים ומעניינים על מהלכי המלחמה וכן על תיפקודו המעולה והמורכב של סגן מפקד האוגדה. על כך תבוא הברכה על מחברו.
בהרכנת ראש ובהערכה רבה לכל לוחמי ומפקדי האוגדה והנופלים בשירותה.
איציק אגם
גדס”ר 87.
ההיגיון שבחוסר ההגיון
לצלוח את התעלה לשם מה ?
אין שום עניין בשטחי אפריקה . יש סיכון עצום בצליחה בסירות כשראש הגשר צר וישנה אפשרות של ניתוק הכוח שצלח.
ומנגד החשיבות במעבר ממגננה להתקפה ובשבירת כוח האוייב . וזו פעולה משיחית כדברי האלוף גרשון הכהן
[פ.תגובה: 9/1/2013]